הנשים החרדיות מהוות כוח עבודה מתגבר בעשורים האחרונים. אמנם, אורח החיים של החרדיות מסורתי למדי: הן מתחתנות בגיל צעיר (סביבות גיל 21) דרך שידוך, ופוריות ביותר (מביאות לעולם כ-7 ילדים) והן נדרשות להיענות לתפקידי המגדר המסורתיים ולהיות המטפלות העיקריות בילדים ובבעל. אולם, ניכרת מגמה מודרנית בקרבן ביחס ליציאה לשוק העבודה. שיעור החרדיות העובדות זינק מ-53% בשנת 2001 לעבר 72% ב-2015 ונותר יציב מאז. ניתן לזקוף זאת להפחתת סובסידיות ממשלתיות למשפחות מרובות ילדים וחשיפה לחברה החילונית. באופן מסורתי החרדיות עסקו בחינוך, אך שיעורן בהוראה ירד מ-64% ב-2001 ל-42% ב-2015, בעוד ששיעוריהן במגוון מקצועות אחרים הלך והתרחב[1].
לנשים חרדיות יש מספר יתרונות על פי גברים חרדים בעולם התעסוקה. הציפייה החברתית מהן היא דווקא לעזור כמה שיותר במשק הבית על מנת לתמוך בלימודי התורה של הבעל ולכן מקובל כי הן יהיו המפרנסות העיקריות בבית[2]. בנוסף, רבות מהן מקבלות השכלה כללית מגוונת החורגת מלימודי התורה וכוללת מיומנויות יסוד בעולם התעסוקה שחסרות לגברים החרדים כמו אנגלית, מתמטיקה ומחשבים[3].
