בקר (Becker, 1974) מסביר בעבודתו כי במונח 'פשע' מדובר בהגדרה כללית שנועדה לכסות את כלל הפרות החוק – ולא רק רצח, שוד ותקיפה – אלא גם עבירות של העלמות מס ועבירות נוספות שנקראות 'פשעי צווארון לבן'. בקר בדק במחקרו את הגישה הכלכלית לפשיעה, ובנה מודל שאומר שאם הרווחים הצפויים של אדם מביצוע פשע עולים על הרווחים הצפויים מכל עבודה חוקית אחרת, אז אותו אדם יבחר לבצע את הפשע. בנוסף, המודל בחן את הסבירות לביצוע פשע חוזר. במידה וההכנסה הכספית גבוהה יותר עבור הפושע מאשר ההכנסה מעבודה חוקית, והתועלת הכלכלית שלו ממעשי הפשיעה מניבים לו יותר כסף, כך גובר משמעותית הסיכוי שלו לחזור ולעסוק בפשיעה (Becker, 1974). שתי האפשרויות הללו כוללות השפעה ישירה של התמריצים הכלכליים על רמת הפשיעה. על מערכת המשפט ואכיפת החוק לפעול בצעדים הרתעתיים ומניעתיים בכדי להשפיע על החלטות הפושעים לבחור בדרך זו מתכתחילה, או לכל הפחות למנוע חזרה של פושעים על אותם מעשים פליליים. אם הענישה אינה חריפה דיה, כך התמריצים לביצוע פשעים רק הולכים וגוברים, ואותו הדבר להיפך (Draca, Machin, 2015).
ויסקוזי (Viscusi, 1986) מגדיר פושע כמי שנאסר בגין עבירות שהן פריצה, גניבה, שימוש בסמים ותקיפה. ויסקוזי לקח את המודל של בקר וחילק אותו לשלושה מרכיבים אשר מצביעים על החלטתו של אדם לבצע פשע: הרווחים הכלכליים מביצוע הפשע; העונש הצפוי בגין ביצוע הפשע; הכנסה מעבודה חוקית.
