הגלובליזציה הגבירה את התחרות הכלכלית בתוך מדינות וביניהן. יכולת להתחרות נחשבת לאינדיקטור להערכת רמת השגשוג הכלכלי במדינה. לכן, רפורמות חינוכיות רבות מוצדקות על ידי הצורך להגביר את תפוקת העבודה ולקדם את הפיתוח הכלכלי, באמצעות חינוך משופר. ההנחה הכללית היא כי על מנת להגדיל את התחרותיות, על האזרחים להשיג יותר ידע, מיומנויות וכישורים, ההכרחיים לצורך הצלחה בעולם של כלכלת המידע (Sahlberg, 2006).
עבודה זו תעסוק במצב מערכת החינוך וההשכלה בישראל, והשפעת מצב זה על מעמדה הכלכלי של המדינה. אנו נציג את עיקר הטענות בדבר הקשר שבין החינוך במדינה לרמתה הכלכלית ורמת התחרותיות שלה; את מערכת החינוך הישראלית, בקצרה; הצעות לרפורמה במערכת החינוך, שעשויות לשפר אותה ולהעצים את תוצאותיה; וניתן דוגמאות לרפורמות שנעשו במקומות שונים בעולם.
השפעות החינוך על מצב הכלכלה ועקרונות לרפורמה
מחקרים שונים בחנו את תפקידם של כישורים קוגניטיביים, מן הסוג הנרכש בבית הספר, על הרווחה הכלכלית במדינה, תוך התמקדות באיכות וכמות החינוך בבתי הספר. מחקרים רבים טוענים כי ראיות מצטברות רבות מראות שכישוריה הקוגניטיביים של האוכלוסייה- יותר מאשר כמות הנוכחות של התלמידים בבית- הספר, קשורים באופן חזק לרמת ההכנסה לנפש, חלוקת ההכנסות באוכלוסייה, ולצמיחה כלכלית. חשיבות רבה נודעת לכישורים הנרכשים בבית הספר, ולאיכות מוסדות החינוך הכנסותיו של אדם קשורות באופן הדוק ליכולותיו הקוגניטיביות; חלוקת ההכנסות בחברה קשורה באופן הדוק לחלוקת הכישורים; ובנוסף, צמיחה כלכלית מושפעת רבות מן הרמה הכללית של כישורי העובדים במשק ( Hanushek & Woessmann, 2008).
