משבר הדיור נמצא על סדר היום הציבורי כבר מספר שנים, ואף היה אחד מהנושאים המרכזיים של המחאה החברתית בקיץ 2011. בשנת 2013 הוקם על ידי קבינט הדיור מטה לדיור לאומי לתיאום בין כל משרדי הממשלה הרלוונטיים וכפוף ישירות לשר האוצר. הוזלת מחירי הדיור עלתה על סדר היום, כאשר על מנת לבלום את המשך העלייה במחירים קיבלה הממשלה מספר החלטות, וביניהן תוכנית מחיר מטרה (2014) ומס דירה שלישית / ריבוי דירות (2017). בהמשך נבחן את התוכניות הללו, על יתרונותיהן וחסרונותיהן, תוך השוואה לתוכניות דומות במדינות נוספות בעולם.
תוכנית "מחיר מטרה".
מתחילת שנת 2008 חלה עלייה חדה במחירי הדירות ובגובה שכר הדירה בישראל. מדד מחירי הדירות עלה בכ-55% והמחיר הממוצע של שכר דירה עלה בכ-30% (תרשים 1). אחד מהגורמים לעלייה זו הוא מחסור בעשרות אלפי דירות, שנוצר בעקבות ההיקף המצומצם של התחלות בנייה ביחס לגידול במספר משקי הבית (תרשים 2). יחד עם העלייה המתונה בהכנסה הממוצעת של משקי הבית, הביאו שתי מגמות אלה להכבדה ניכרת בנטל הוצאות הדיור של משקי הבית בישראל (תרשים 3). להכבדה זו יש השלכות לטווח הרחוק הנוגעות לרווחתם ולחוסנם הכלכלי של משקי הבית, והן עלולות להשפיע לרעה גם על מצב המשק כולו (מבקר המדינה, 2015).
