ענף בנייה[1] נחשב לענף תעסוקה מסוכן ומדי שנה נפגעים כאלפי עובדים בענף במדינות מערביות רבות (OECD, .2007: 108-109). התמודדות עם אתגרי הבטיחות בענף הבנייה קשורים לנושא ניהול הסיכונים שבו על הצוות הניהולי לזהות, להתמודד ולמנוע סכנות בטיחות. ככל שהארגון משקיע משאבים רבים יותר בניהול הסיכונים כך פוחת הסיכוי לתאונות עבודה. אולם ישנן עדויות רבות לכך שארגונים נוטים להפחית את ההשקעות בבטיחות העובדים וזה בתורו יוצר נפגעים רבים בענפי תעשייה מסוכנים כמו ענף הבנייה (Carden, Boyd, & Valenti, 2015: 139-140).
תהליך מצער זה מתרחש גם בישראל, כאשר לאורך שנים המדינה ומוסדותיה העלימו עין מבעיות הבטיחות בענף הבנייה, מפאת הרצון של המדינה לזרז נגישות לדירות, והיעדר משאבים מצד המדינה כלפי תכניות פיקוח ואכיפה באתרי הבנייה; והן מתוך עצימת עין של המדינה כלפי תאגידי הבנייה שהעדיפו להפחית בעלויות הבטיחות לטובת רווחים אישיים של ההנהלה (דראל, 2018). הערכה היא כי בישראל חצי מההרוגים בכלל תאונות העבודה בישראל מקורם מאתרי הבנייה ובכל שנה נהרגים בממוצע בין 30-40 עובדים בענף הבנייה (המוסד לביטוח לאומי, 2017: 10; מרכז המחקר והמידע כנסת ישראל , 2015: 13-14, 16).
למרות המצב הקיים מתגבשת הנחת יסוד לפיה ניתן להתמודד עם בעיות הבטיחות באתרי הבנייה באמצעות שימוש בכלים קיימים כמו כוחות השוק החופשי, שימוש בחוקים וקידום תכניות אכיפה פנים ארגוניות. עם זאת ישנם טענות והוכחות כי כלים אלה שאכן קיימים במציאות, אינם יעילים בבואם להתמודד עם בעיית הבטיחות באתרי הבנייה.
מבוא
פרק 1. סקירה של תופעת חיסכון כלכלי בבטיחות עובדים
פרק 2. עקרונות המוסר – תועלתנות, זכויות ומידות טובות
פרק 3. פתרונות חדשים לבעיית המוסר
סיכום
ביבליוגרפיה
