שש חברות האנרגיה הגדולות בעולם מבחינה כספית כוללות את .BP, Exxon Mobil, Chevron, Royal Dutch Shell, ConocoPhillips, Total. כל אחת מהחברות הללו מחזיקה בעשרות אלפי בארות נפט ובעשרות בתי זיקוק עצומים בגודלם בכל העולם. נכסים אלו מתורגמים להכנסות שנתיות של מאות מיליארדי דולרים בעבור כל חברה (על כך יורחב רבות בעבודה). במקביל, חברות האנרגיה הללו היו אחראיות על אסונות הטבע מעשי אדם מהחמורים ביותר בעולם שבהם נפט גולמי נשפך ללא בקרה לחופי הים, לקרקעות, למי התהום ופגע בבעלי חיים באזורים רבים בעולם בהם פועלות החברות.[1] אולם, אותן החברות מתגאות במקביל בפרסומים סביבתיים שנויים במחלוקת המציגים את החברות ככאלה שמקדמות שימוש באנרגיות נקיות. פעילות זו קרויה בשפה המקצועית Greenwashing – טיוח ירוק.[2]
דוגמאות לטיוח ירוק כוללות בין היתר את העובדה כי כלל ששת חברות האנרגיה הגדולות מפנות כולן ביחד פחות מ-1% מהכנסותיהן לקידום השימוש באנרגיות נקיות יותר, וזאת בעודן מטעות את הציבור ומציגות דימוי לכך שהן חברות המקדמות שימוש באנרגיות נקיות.
1. מבוא
2. צד עסקי
3. הצגת הפרסומים הכוזבים בנושא איכות הסביבה
4. דיון מוסרי – חקיקה ומגבלותיה
5. סיכום
רשימת מקורות
