עיקרון החובות
עיקרון החובות הוא אחד מהעקרונות המוסר המקובלים ביותר בימינו (גבע, 2011, עמוד 204-216). הנקודה העקרונית בעיקרון הזה היא שהמדד למוסריות של כל מעשה היא בראש ובראשונה הכוונה של מבצע המעשה. מה שהופך מעשה למוסרי או ללא מוסרי הוא הכוונה שמאחוריו. כלומר, השאלה היא לא מה התוצאה של המעשה, אלא מה כאילו עבר בראשו של מי שעשה אותו: האם הכוונה שלו היתה מוסרית או לא.
מכאן עולה השאלה מה היא כוונה מוסרית. אחת התשובות החשובות ביותר לשאלה הזאת היא התשובה שנתן הפילוסוף הידוע עמנואל קאנט: הציווי הקטגורי. לציווי הזה יש שני נוסחים מוכרים, שהכוונה שלהם דומה למדי אחד לשני. הניסוח הראשון הוא נוסח החוק הכללי: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי, אשר בקבלך אותו, וכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי" (גבע, 2011, עמוד 208). כלומר, כל מעשה צריך לצאת מנקודת הנחה שהוא כאילו נובע מחוק כללי שכולם צריכים לפעול לפיו. הנוסח השני הוא נוסח האדם כתכלית: "עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר , תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד" (גבע, 2011, עמוד 211). כלומר, כל מעשה צריך לצאת מנקודת הנחה שהאנשים האחרים הם גם בני-אדם שמגיע להם שיתיחסו אליהם בכבוד.
