קיימת ביקורת גדולה בנושא של לשימוש בנשים כאובייקט מיני בשיטות שיווק. עם זאת, חברות רבות עדיין משתמשות בנשים ככלי שיווקי למשיכת צרכנים. בעבודה זו נבחן את הנושא מנקודת מבט של אתיקה עסקית כדי לקבוע האם השימוש של חברות בנשים ככלי שיווקי הוא מוסרי.
בסקירת הספרות נבחן את הרקע התיאורטי לנושא, נציג את משמעות הפרסומות, מדוע הן משפיעות ונמחיש זאת באמצעות פרסומות שונות המוצגות כיום בטלוויזיה.
לאחר מכן, נציג שלושה תחליפי מוסר לנושא – החוק כתחליף מוסר, השוק כתחליף מוסר, והסביבה החברתית כתחליף מוסר. תחליפי המוסר הם למעשה המנגנונים החברתיים שלנו שאמורים לגרום לכך שהמעשים שלנו יהיו מוסריים, ולהכווין את פעילות הפרטים בחברה. החוק כתחליף מוסר אינו מספק מענה ראוי לנושא, ואף מתיר בצורה כמעט גורפת פרסומות פוגעניות בשם חופש הביטוי. השוק כתחליף מוסר אינו מהווה תחליף מוסר טוב משום שציבור המפרסמים אינו מתעניין בנזקים שהוא גורם. הסביבה החברתית כתחליף מוסר מצליחה להביא את הנושא לדיון ציבורי ולגרום למפרסמים לשקול את מעשיהם.
בהיבט המוסרי נדון בגישת התועלתנות, קאנט ורולס לנושא השימוש בפרסומות פוגעניות. הדיון המוסרי הביא אותנו למסקנה כי השימוש בנשים כאובייקט מיני בפרסומת אינו מוסרי.
שאלת המחקר אותה נבחן לאורך העבודה היא: "האם השימוש בנשים כאובייקט מיני בפרסומת הוא מוסרי?"
1. מבוא
2. רקע כללי
3. דיון בתחליפי מוסר שונים
3.1. החוק כתחליף מוסר
3.2. כוחות השוק כתחליף מוסר
3.3. הסביבה החברתית כתחליף מוסר
4. דיון מוסרי
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה
