התפתחות המודעות לנושא ההשפעה על הסביבה והנזקים הנגרמים לה על ידי התעשייה והייצור בעולם מביאה יותר ויותר למגמה של בחינת שיפור וייעול מערך שרשרת האספקה הקלאסי במונחים של עלויות סביבתיות. שרשרת האספקה הירוקה הינה של התהליכים שנועדו לסייע בצריכת השירות או המוצר, תוך עמידה בתקנים ויעדים סביבתיים וחברתיים להקטנה ומזעור הפגיעה וההשפעה על הטבע ועל הסביבה (Diabat, 2011). ניהול ירוק של שרשרת אספקה הינו השלב האחרון בהתפתחות ניהול שרשרת אספקה, החל מימי הייצור לפי דרישה ללא בחינה או בדיקה של חיסכון או הקטנה בנזקים סביבתיים ועד לימינו בה מיושם העיקרון של בחינת ואפיון עלויות סביבתיות שטיפול בהן יתרום הן לארגון והן לסביבה.
בעבודה זאת ייסקר נושא המעבר וההסבה בארגונים לניהול שרשרת אספקה ירוקה. העבודה מציגה בשלב ראשון את התפתחות נושא שרשרת האספקה הירוקה , הנושאים המרכזיים הכרוכים במעבר לניהול ירוק של שרשרת אספקה ומה היתרונות הכרוכים במעבר כזה. התייעלות והורדת עלויות, שיפור התדמית החברתית סביבתית ותרומה לסביבה (Beamon, 1999). לאחר מכן מוצגים החסמים והקשיים המרכזיים העומדים בפני ארגון המבקש לבצע את ההסבה לשרשרת אספקה ירוקה (Govindan, 2014). חסמים אלו חולקו לפי מספר קטגוריות מרכזיות.
בשלב הבא מציגה העבודה את התכנית הארבע שלבית המגדירה את המעבר והיישום של שרשרת אספקה ירוקה בארגון כאשר בכל שלב מפורטות הפעילויות הנדרשות המהוות גם בסיס לשלב שלאחריו (Diabat, 2011).
