בשנת 2012 נערך מחקר בישראל אודות התנהגות צרכנית בהקשר של רכישת מוצרים "בלתי-ממותגים". הכוונה היא למוצרי הבית של רשת קמעונאית מסויימת, ושלא ניתן לשייך אותם לאף ייצרנית בשוק, אלא רק לאותה רשת קמעונאית. הרשת ממתגת את המוצרים ומשווקת אותם כחלק מסדרה פרטית של מוצרים שלא ניתן לרכוש בשום מקום אחר, אלא אצלה. מחקר זה מראה כיצד הצרכן הישראלי הגיב למוצרים אלו שנכנסו לשוק הישראלי וקרא תיגר על המותגים הקיימים, תוך אבחנה בין מגוון אוכלוסיות ממוצא שונה (Tifferet and Herstien, 2012).
מתוצאות המחקר עולה כי צרכנים בעלי מודעות גבוהה ושפועלים על-פי ההגיון, מבחינים כי מותגי הבית של הרשתות הקמעוניות עולים בקנה אחד עם יתר המותגים המוכרים בשוק, ושאין צורך לשלם סכום כסף גבוה יותר עבור המותג המוכר, אלא רצוי לשלם בזול על מותג שאינו פחות טוב ממתחרו המוכר. ניתן היה לחשוב כי דווקא אוכלוסייה מוחלשת הייתה מעדיפה לרכוש מוצרים איכותיים וזולים יותר, אך לא כך הדבר – התוצאות מראות כי האוכלוסייה החזקה יותר היא זו שפועלת בדרך ההגיון ומעודדת רכישה של מוצרים אלו, ושהאוכלוסייה החלשה יותר פועלת בדרך מוטעית ורגשית, בהניחם כי המוצר ברמה ירודה רק מכיוון שהוא לא מקושר למותג מוכר (Tifferet and Herstien, 2012).
תוצאה חשובה נוספת העולה מן המחקר ויכולה להצביע על דפוס צרכני מסויים בקרב החברה הישראלית בנוגע למותגים חדשים, היא כי אנשים הפועלים באופן שקול והגיוני יקדישו את מרבית מרצם בהבנה האם מדובר במוצר איכותי אותו הם מעוניינים לרכוש, בעוד שאנשים נחפזים ונטולי שיקול דעת ישימו את מלוא תשומת הלב על הסממנים החיצוניים של המוצר – ארץ מוצאו, המארז או המעטפת החיצונית והמוניטין של יצרן המוצר (Tifferet and Herstien, 2012).
