מדיניות הממשלה בתחום הפנסיה בישראל והשלכותיה על המצב הכלכלי של הגמלאים
תוחלת החיים בארץ ובעולם כולו עולה, ובעקבותיה גם הגיל הממוצע של האוכלוסייה. רבים מאיתנו ימשיכו לחיות שנים רבות מעבר לגיל הפרישה, ובשנים האחרונות קיימת מודעות הולכת וגוברת לתהליך התערערות היסודות של הביטחון הסוציאלי ומערכות הפנסיה, ולאתגרים הנלווים לכך. לכן, מדינות רבות החליטו לנקוט ברפורמות פנסיוניות, בעיקר בין השנים 2013-2015, על מנת לשפר ולשמר את היציבות הכלכלית של מערכות הפנסיה שלהן.[1]
בישראל, תוחלת החיים היא מן הגבוהות בעולם, עם גיל 80 לגברים וגיל 84 לנשים. לפי הלמ"ס, בשנת 2065 יהיה מספר התושבים בישראל כפול, ובמדינה יחיו למעלה משלושה מיליון איש בגילאי 65+, לעומת פחות ממיליון איש כיום.[2] בעולם, אחוז בני ה-65+ יגדל מ-8% בשנת 2015 ל-18% בשנת 2050, ובמדינות ה-OECD מ-16% ל-27%. לתופעת הזדקנות האוכלוסייה בעולם יש השלכות על תכניות הפנסיה הקיימות כיום אשר מבוססות על ערבות הדדית, כאשר מספר קטן והולך של עובדים צעירים אמור לתמוך במספר גדל והולך של גמלאים.[3] עם זאת, הרכב האוכלוסייה בישראל הוא מיוחד יותר, כאשר האוכלוסייה בה מזדקנת יותר לאט, עקב שיעורי ילודה גבוהים יותר מאשר במדינות מערביות אחרות.
