1. המרואיינת הינה מעיין, תל אביבית, בת 32, יועצת ארגונית לעמותות, בזוגיות ללא ילדים. מעיין הייתה תלמידה מצטיינת מאז ומתמיד. בבית הספר הוריה דחפו אותה להצטיין גם בלימודים וגם בתרומה לחברה, ואכן היא הצטיינה בשני התחומים וקיבלה פרסים על כך בסיום התיכון. בצבא היא שירתה ב-8200 בחיל המודיעין, באבטחת מידע, והיא הרגישה שאמנם היא תורמת למדינה אבל לא מספיק. היא יצאה לקצונה על מנת לתרום יותר, ועדיין לא הרגישה את התרומה האישית שלה לכלל וזה תסכל אותה. עם השחרור התלבטה לאיזה תואר להירשם. מצד אחד הבינה כי היא מתעניינת בהפרעות הנפשית, ומצד שני גם רצתה ללמוד על התחום הארגוני. כך נרשמה לאוניברסיטה העברית ושילבה פסיכולוגיה ומנע"ס. היא השקיעה הרבה בתואר, הצליחה מאד, וגם עבדה במעבדת חקר בפסיכולוגיה תוך כדי. בסוף התואר הראשון החליטה שמנע"ס יותר מתאים לאופייה, ודרך הקלות למצטיינים שנתנה האוניברסיטה המשיכה מיד לתואר השני במנע"ס ובחרה בהתמחות בהתנהגות ארגונית. תוך כדי התואר השני, שגם בו הצליחה, עבדה במעבדת חקר של ארגונים ועשתה פרקטיקום התנדבותי מטעם האוניברסיטה בארגון קטן שנותן ייעוץ ארגוני לעמותות. המעבדה עניינה אותה אבל היה לה קשה עם הזמן הרב שלוקח עד שרואים תוצאות, וגם הרגישה שהיא עדיין לא משפיעה מספיק על הסביבה. הפרקטיקום לעומת זאת היה לה מתאים מאד: היא הרגישה עניין, השפעה סביבתית והנאה.
