שעון יד הוא שעון שעוצב לצורך ענידה על פרק יד האדם באמצעות רצועה. הוא מציג את השעה מבחינה מסורתית אך כיום הוא מסוגל גם להכיל פונקציות רבות נוספות. מבחינה היסטורית נוכל לומר כי שימוש במכשירים שונים שנועדו למדידה של זמן היא פעולה אשר נעשית כבר אלפי שנים מסיבות מובנות. במהלך השנים נוצרו שעונים רבים אשר כל אחד מהן היה בעל מכניקה משלו. הרעיון של שעון יד הוא רעיון אשר המקור שלו הוא במאה ה16. שעוני היד הראשונים התפתחו בעקבות ההמצאה של מנועי קפיץ שיכלו להיות בגודל קטן מאוד[1] . השעונים הראשונים נוצרו בגרמניה בערי מלאכה ותעשייה כמו נירנברג ואוגסבורג. לכן יצרן השעונים של נירנברג, פטר הנליין ((Peter Henlein 1485 -1542 נחשב לממציא שעון היד. בתחילה השעונים הללו היו תלויים כמו תליונים, אשר הוצמדו לחולצה או לכיס של האדם. הנליין אפשר למעשה לעשות בהם שימוש על ידי שימוש ביד והשעונים היו צמודים אליו במשך כל הזמן. עיצוב השעון נעשה על ידי מספר גלגלי שיניים שפעלו במקביל. השעונים היו מונחים בתוך קופסאות פליז גליליות די כבדות שהיו בקוטר של כמה סנטימטרים[2]. תחילה שעונים אלו רק הראו את השעה ולא את הדקות או את השניות. פני השעון לא היו מכוסות בשלב זה והיה ניתן לראות את השעה גם מבלי לפתוח את השעון.[3].
האופי המכני של השעונים היה כה גרוע עד כי היו שגיאות רבות של כמה שעות ביום, דבר שהפך את חיזוי הזמן ללא רלוונטי. במאות ה15 וה 16 שעונים נוצרו בתור תכשיטים וחידושים בשביל האצולה ולא בשל היכולת שלהם לאמוד את הזמן[4]. כמו כן שעונים אלו נטו להתקלקל מחשיפה ליסודות שונים, כמו חמצן והדבר הקשה על היעילות של השעונים[5].
