הרשת החברתית המקוונת, על גווניה, אם זו הבכירה, רשת ה-׳פייסבוק׳, או אחיותיה הקטנות יותר (כמו ׳אינסטגרם׳ או ׳לינקאדין׳ ורבות אחרות), הפכו כבר מזמן לכלים שהם לא רק לגיטימיים לשיווק ופרסום, אלא למעשה הופכים לתחליפים המשמעותיים לפלטפורמות הישנות והמסורתיות, אשר בראשם הטלוויזיה, הרדיו והעיתון, שרק גדלים ומתפתחים, ומקבלים יותר ויותר נתח שוק מתוך המפרסמים והמשווקים (Lin, 2017). הרשת החברתית אינה רק תחליף יעיל, ממוקד ומבוקר יותר מהפלטפורמות הישנות והמסורתיות, אלא גם שינוי ממשי בחוקי המשחק ותפקידי השחקנים בו, המעניק לצרכנים קול ותפקיד, אותו הארגון יכול לנצל או להיפגע ממנו (Iyer, Yazdanparast & Strutton, 2017)
זאת ועוד, בעוד שניהול הפרסום נחשב לתחום העוסק במכירה של מוצרים ושירותים והגדלת האפקטיביות והיעילות של הפרסומות שנועדו להביא לכוונות רכישה וקנייה, בשנים האחרונות עולה וגוברת המודעות כי גם התחום הפוליטי מהווה לא פחות, ענף של פרסום, צורך בחשיפה, ויצירת כוונת קנייה – המתבטאת לבסוף בקולות בקלפי. הפוליטיקאי עם השנים לומד כי אין הוא יכול רק לפרסם את דעותיו, אלא גם לתקשר באופן מסיבי עם הצרכן, אשר ברשת החברתית הופך למשתמש. כך, פתאום הפוליטיקאי נדרש להתחרות ולזכות באהדתם של מובילי דעת קהל שאינם לאו דווקא פוליטיקאים או אנשי ציבור, אשר הופכים לאנשי מפתח בדרך לזכייה בקולות המצביעים (Weeks, Ardèvol-Abreu & Gil de Zúñiga, 2017).
עקב כך, בשנים האחרונות ניתן להגדיר שינוי של ממש בצורת ׳המכירה׳ של פוליטיקאים את מרכולתם, אשר מתמקדת ברשתות החברתיות ובאינטרנט, ונוטשת את המסורות הישנות של פרסום בתקופת בחירות, ועוברת לשיחה ישירה ועקבית עם הבוחר, תוך קריצה אליו בהומור, מידע ואינטראקציה דו-כיוונית.
מבוא
1. הרשת החברתית כפלטפורמה שיווקית
1.1 מאפייניה של הרשת החברתית
1.2 תופעות צרכניות ברשת החברתית
2. שיטות לקידום תוכן ומסרים פוליטיים ברשת החברתית
2.1 תקשורת מפה לאוזן
2.2 מובילי דעת קהל
3. הזדמנויות וקשיים בשיווק פוליטי ברשת החברתית
3.1 תפקידו של הפוליטיקאי
3.2 קשייה של הצריכה הבולטת
מקורות
