בעבודה זו אשאף לבחון את תועלת המדיטציה כאמצעי עזר לגוף ולנפש, באמצעות סקירת מאמרים בתחום. ראשית אציג רקע ומושגים כללים ואגע באופן כניסתה של המדיטציה לעולם המערבי. בהמשך, יוצגו שיטות המדיטציה הנפוצות, כפי שהן משתקפות בספרות המחקרית, זאת תוך מתן הגדרות רלוונטיות. לבסוף, אציג נקודת ביקורת ואסכם את הממצאים שעלו.
רקע
מדיטציה היא שיטת תרגול רוחנית ותרפויטית, אשר בחלקים מסוימים בעולם קיימת כבר מעל 5,000 שנים (Ospina, M, Bond, K, Karkhaneh, M., Tjosvold, L.,Vandermeer, B.,Liang, Y., Bialy, L., Buscemi, N., Dryden and D., Klassen, T., 2007). המילה מדיטציה (באנגלית: MEDITATION) מקורה במילה הלטיניתMEDITARI שמשמעותה לעסוק בהתבוננות או בהשתקפות. מבחינה היסטורית, המטרות הרוחניות והדתיות היו מובְנות ומהותיות בכל סוג של מדיטציה. התרגולים המסורתיים הציבו כמטרות עיקריות, בין היתר, גדילה רוחנית, הארה וטרנספורמציה אישית.
במהלך 40 השנים האחרונות, תרגול המדיטציה הפך פופולרי בתרבות המערבית, אשר התאימה אותה לאינטרסים ולכיוון שלה, כאסטרטגיה טיפולית משלימה עבור מגוון של בעיות בריאותיות (Ospina et al, 2007). הן הצורות ה"חילוניות" של המדיטציה והן הצורות שמקורן במערכות דתיות ורוחניות יותר, היוו מוקד עניין עבור קלינאים, חוקרים ועבור הציבור הרחב, וזכו להכרה וקבלה כהתערבות "גוף נפש" ברפואה האינטגרטיבית (שהיא שילוב של גישות קונבנציונליות ואלטרנטיביות המבוססות על ראיות, אשר מתייחסת להיבטים ביולוגיים, חברתיים, ורוחניים של בריאות וחולי). הנתונים מראים כי ישנם 10 מיליון מתרגלים בארצות הברית ומאות מיליונים ברחבי העולם.
