אוטיזם, או הפרעת הספקטרום האוטיסטי (Autistic Spectrum Disorder - ASD) – הינה הפרעה ממקור נוירולוגי והיא מכונה לפעמים גם הפרעה התפתחותית נרחבת(Pervasive Developmental Disorder – PDD). בבסיס הלקויות והקשיים של ילדים ואנשים עם אוטיזם משוער כי נמצאות לקויות נוירולוגיות אשר באות לידי ביטוי בלקויות בתחומים תקשורתיים, לקויים בתחום החברתי וגם לקויים התנהגותיים (עידן מכון טיפול התפתחותי, א.ת). אחת הלקויות אשר קיימת בקרב אנשים עם אוטיזם, היא קושי בתקשורת אשר בא לידי ביטוי ביכולת מינימלית של דיבור. אין הגדרה אחת ומקובלת על כולם לגבי מיהם בעלי אוטיזם עם יכולת מינימלית של דיבור, אך ההגדרה המוסכמת מתייחסת לאנשים שיש להם יכולת נמוכה מאוד להשתמש בשפה מדוברת לשם תקשורת (Tager-Flusberg et al., 2017). הגדרה נוספת מתייחסת לכך כי רוב הילדים לא מצליחים לרכוש יכולות שפה למרות התערבויות מגיל מוקדם. לילדים אלו יש אוצר מילים קטן ביותר, אשר מתמקד בביטויים קבועים בהם הם משתמשים לשם תקשורת. מספר המילים בדרך כלל נע בין 20-30, תלוי במשתנים כגון גיל, היסטוריה של התערבויות ועוד. בנוסף, השימוש בביטויים אלו פעמים רבות תלוי הקשר או תלוי בפונקציה אחת מסוימת (בקשה ממבוגרים מוכרים). לעיתים, ילדים אלו משתמשים במילים בודדות ללא כל מטרה תקשורתית. בהגדרה, לפי החוקרים, אין להתייחס ליכולת ההבנה, ויכולות תקשורת חלופיות (Kasari, Brady, Lord, & Tager‐Flusberg, 2013).
ממחקרים אשר נעשים לאחרונה, עולה תופעה בה ילדים בעלי יכולת דיבור מינימלית עשויים לתקשר בדרכים חלופיות.
