ככל שחולף הזמן, כך גדלות העלויות במערכת הבריאות בעולם בכלל ובישראל בפרט. שיעור הזקנים מן האוכלוסייה הולך וגדל ומלווה בעלייה בעומס על המערכות של הבריאות, טכנולוגיות רפואיות משתכללות ומתייקרות והעלייה ברמת החיים מעלה דרישה לבריאות מצוינת לכל אזרח, מה שגם דורש עלויות גבוהות. טכנולוגיות רפואיות כוללות מכשירים רפואיים, תרופות, חיסונים, כלי אבחון וכו'. מכיוון שתקציבן של רוב המדינות הינו מוגבל, הרי שהעלויות הגבוהות מולידות באופן טבעי מחסור תקציבי. המחסור התקציבי מוביל לכדי הצורך בהקצאת משאבים שתמקסם את התועלות מהכסף המושקע במערכות הבריאות. אחד מהתהליכים המשמשים לצורך הקצאת משאבים יעילים, הינו הערכת טכנולוגיות רפואיות.
הערכת טכנולוגיות ברפואה כוללת חיזוי של תוצאות השימוש בטכנולוגיות בעתיד הקרוב ובטווח הרחוק, כאשר החיזוי ברמה הרפואית וברמה הכלכלית. ההערכה שלהן מאפשרת לנו להבין אם רצוי להכניס טכנולוגיה חדשה מסוימת והאם כדאי להמשיך להשתמש בטכנולוגיה קיימת. ההערכה נסובה בין היתר לגבי טיב הטכנולוגיה עבור המטופלים, זמינותה ונגישותה במערכות הבריאות, רמת האתיקה שהיא עומדת בה, האם עומדת במגבלות התקציב הלאומי ועוד. במידה שרצוי להשתמש בטכנולוגיה, ההערכה גם מאפשרת לנו לנסות ולהקצות אותה במקסימום אפקטיביות למטופלים השונים, בהתבסס על מגבלות התקציב ובהתבסס על הצרכים המגוונים של האוכלוסיות השונות.
אחד הכלים המשמעותיים שיש בידינו לשם הקצאת משאבים יעילה נקרא השמת קדימויות. כלי זה כולל בחירתן של אוכלוסיות להן מגיעה קדימות בסל השירותים לצורך הקיצוב.
1. רקע
2. המצב בישראל
3. תהליך וועדת הסל
4. ניתוח 10 מהקריטריונים המכווינים לבחינת קדימויות
