התבגרות מובילה לשינויים גופניים רבים אשר יכולים להשפיע באופן שלילי על התפקוד היום-יומי של בני אדם מבוגרים, כולל הפחתה פרוגרסיבית במסת השריר (Candow, & Chilibeck, 2005). דלדול במסת השריר קשורה לחולשה של השרירים, עייפות מוגברת ובסופו של דבר, איבוד עצמאות. הירידה במסת השריר הקשורה בגיל העמידה הינו תהליך מתקדם, כאשר במצבים מסויימים ייתכן כי האדם יאבד 50% משריר השלד אובד אשר יוחלף ברקמה שומנית או פיברוטית. הדבר מוביל לירידת כוח וסבולת, חולשה ועייפות, ירידת יכולת ביצוע מטלות יומיומית, קושי בשמירה על שיווי המשקל וההליכה איטית אשר מובילה לסכנה לנפילות (Yarasheski, Pak-Loduca, Hasten, Obert, Brown & Sinacore, 1999). דלדול במסת השריר זוהתה כקשורה לגיל במחקרים רבים אשר השווה בין צעירים בריאים, אנשים בגיל העמידה וקשישים (למשל, Doherty, Vandervoort, & Brown, 1993). מחקרים הראו בנוסף כי מסת השריר יורדת בכ-40% בין גילאי 20 ל60 (Vandervoort, 2002).
איבוד מסה בשרירי השלד עשויה להיות חשובה במיוחד מכיוון ששרירים אלו הינם הכרחיים לתנועה. דלדול מסת שריר לאחר גיל העמידה מכונה סרקופוניה (sarcopenia). אגודות רפואיות הגיעו להסכמה לגבי שלושה סוגים של סרקופוניה:
קיום מסת שרירי שלד דלה וגם או כוח שריר חלש (למשל, תפיסה חלשה ביד) או ביצוע נמוך הקשור בשרירים (לדוגמא: מהירות הליכה). כאשר שלושת התנאים נמצאים, סקרופוניה חמורה עשויה להיות מאובחנת.
קיום מסת שרירי שלד דלה וגם כוח שריר חלש .
קיום מסת שרירי שלד דלה וביצוע שרירים חלש. הבחנה זאת מאפשרת להבחין בין חומרה שונה של סרקופוניה באמצעות ההבחנה בין ביצוע של שרירים לבין כוח שריר (Santilli, Bernetti, Mangone, & Paoloni, 2014).
