עלויות הטיפול הרפואי נמצאות במגמת עליה מתמדת ומנגד לכך ישנו תקציב מוגבל אשר מטרתו היא לממן את מערכות הבריאות הציבוריות. בשל כך , ניצב בפני מערכת מקבלי ההחלטות אתגר משמעותי כשמצד אחד ישנו רצון להבטיח טיפול רפואי איכותי ומן הצד השני ישנה מגבלה תקציבית. בשביל להצליח לעמוד ביעד הבטחת טיפול רפואי ראוי לעומת תקציב מוגבל , יש צורך לקבוע סדרי עדיפות בהקצאת משאבים רפואיים והכנסתם לסל שירותי רפואה הנקרא "סל שירותי הבריאות" (ביטרמן, ח., המרמן, א., 2017).
בישראל, קיים חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994 אשר קובע בין היתר אילו שירותים רפואיים זכאים לקבל מבוטחי קופות החולים בישראל כאשר אותם שירותים נכללים ב"סל שירותי הבריאות". השירותים הרפואיים הכוללים אלפי סוגים של תרופות , מכשור רפואי , טכנולוגיות רפואיות ועוד , מפורטים בתוך החוק.
החוק מציג מנגנון אשר תפקידו הוא לעדכן , להרחיב ולשנות את מרכיבי סל שירותי הבריאות מעת לעת , כל זמן אשר ישנן התפתחויות טכנולוגיות רפואיות שונות וכל זאת בכפוף לתקציב אשר מתקבל מהממשלה.
לוועדה יוגשו טכנולוגיות רפואיות כאלה ואחרות וייקבע האם הן יעלו לדיון בוועדה הציבורית. הטכנולוגיה תקבל דירוג המורכב מאות ומספר אשר מעידים על המלצת משרד הבריאות להיכללותה בסל וזאת בהשוואה לטכנולוגיות מוצעות אחרות. כך למשל :
A – טכנולוגיות בעדיפות גבוהה (8-10)
B – טכנולוגיות בעדיפות בינונית (4-7)
C- טכנולוגיות בעדיפות נמוכה (1-3)
(משרד הבריאות, 2010).
