רקע היסטורי / ביוגרפי – האישי הוא הפוליטי
בשנת 1900 נוסד בארגנטינה הארגון הפמיניסטי הראשון, שנקרא "המועצה הלאומית של הנשים". הארגון איגד פמיניסטיות בעלות אידיאולוגיות שונות ושאף לאחד את הנשים מכל מגזרי החברה במטרה להעלות לסדר היום הלאומי את קיפוחן ולפעול למען זכויותיהן. אולם, כבר במפגש הייסוד של הארגון, נתגלו ניגודים מהותיים בין המייסדות, ובמיוחד כאלה שמקורם הבדלים במעמד הסוציו-אקונומי של המשתתפות. ההבדלים הללו, יצרו מחסומים שלמקימות הארגון היה קשה מאד להתגבר עליהם. למרות שמרבית הפמיניסטיות הסכימו על הצורך ברפורמה מקיפה של מעמד הנשים בארגנטינה ועל הצורך לתת להן זכויות יסוד כמו למשל זכות בחירה, הן לא הצליחו להגיע להסכמה על האמצעים בהם יש לנקוט כדי לבצע רפורמה כזו וגם לא על סדר העדיפויות של הטיפול בדרישות השונות.
למרות המחלוקות, הקמפיין של הנשים בארגנטינה למען זכויותיהן צבר תאוצה במשך השנים ויצר שיח לאומי אודות רפורמה שוויונית בחינוך, זכויות הנשים העובדות, זכויות הנשים בכל הנוגע למעמד האישי, חקיקה להסדרת הזנות ועוד. שיח זה התקיים בחוגים שונים של החברה הארגנטינית למרות התעלמותו העקבית של השלטון מארגוני הנשים ומן הקמפיין. רק בשנת 1947, חוקק משטרו של חואן פרון חוקים שנגעו באופן ייחודי למעמד הנשים. לאחר החקיקה נוסדה מפלגת הנשים הפרוניסטית בהנהגתה של רעייתו אווה פרון שהייתה בעלת סמכויות נרחבות וכיהנה למעשה כסגניתו. משטרו של פרון בהנהגתה ובדחיפתה של רעיית הנשיא העצים את התנועה למען זכויות הנשים תוך פנייה ישירה למעמד העובד בכלל, ולנשדים בפרט. מפלגת הנשים הפרוניסטית המשיכה לפעול והשתתפה בדיוני הקונגרס הארגנטיני גם לאחר מותה של אווה פרון ועד להדחתו של פרון בשנת 1955 (Hedges, 2017, 104 ).
