הלאומיות היהודית המודרנית נולדה לתוך עידן של תקשורת המונים כתובה, ויותר מאוחר רדיו וטלוויזיה. למעשה העיתונים הכתובים נתפסו כאמצעי פוליטי לאומי במעלה הראשונה, ואכן הם תרמו רבות להשגרת הערכים הציוניים ולביסוס התרבות העברית ובעיקר להנחלת המיתוסים הציוניים (ד.כספי,ס.רבינא,א.קליין 2011) .
מיתוס יום העצמאות, ובעיקר הכרזת יום העצמאות, הינו מיתוס מרכזי בהבניית החברה הישראלית. למיתוס זה היה חלק בסיסי בהמשך קיומה של מדינת ישראל ציונית- יהודית ועל כן המיתוס הזה מייצג ערכים קולקטיבים של חברה ישראלית ציונית. ערכים אלו נבנו על סיפורים של גבורה –יום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל – 1948, רבים מול חלשים, התקפה של מדינות ערב על מדינת ישראל שרק קמה, סיפור ההכרזה עצמו- כאשר רבים מצטופפים ליד הרדיו, מחכים לתוצאות ההצבעה, ונצבט ליבם בכל "מתנגד" או "נמנע" , ובכל "בעד" . כל האוכלוסייה הפכה בסיפור זה לאדם אחד, עם חלום אחד, שאיפה אחת – הקמת מדינה יהודית. מיתוסים אלו הפכו את יום העצמאות לסמל של גבורה, ניצחון מעטים על רבים, והפקדת חייך בידי המדינה למען טובת הכלל, למען הקהילה.
מיתוס יום העצמאות הביא לריטואל של חגיגות (מיד לאחר יום הזיכרון), ריטואל זה, והאופן בו הוא משתנה משנה לשנה, מייצג את דרכי המחשבה, והלכי הרוח של האוכלוסייה בישראל. ריטואל זה התחיל ב- 1949, שנה לאחר הכרזת המדינה, ונמשך עד ימינו במלואו עוזו.
כיום, ערכים אלו של קולקטיביות, אמנם קיימים במיתוס של יום העצמאות, אך לא תמיד באים לידי ביטוי בתקשורת הישראלית (ד.כספי,ס.רבינא,א.קליין 2011) אשר ידועה כמי שתמכה ועזרה לביסוס מיתוס הציונות והגבורה.
מבוא:
1.0 סקירה תיאורטית
1.1 הקשר בין תקשורת לממשל וללאומיות
1.2 מהו מיתוס
1.3 מיתוס יום העצמאות
2.0 שיטת המחקר והמסגרת התיאורטית
2.1 שאלת המחקר והשערת המחקר:
2.2 שיטת המחקר
2.2.1 ניתוח תוכן כמותי
2.2.1.1 אוכלוסיית המחקר
2.2.1.2 תקופת המחקר, שיטת הדגימה
3.0 ממצאים
3.1 מסגרת המחקר
4.0 דיון
5.0 מסקנות
בביבליוגרפיה
נספחים
