משפחות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים חוות שינויים רבים אשר עשויים להשפיע על מערכות היחסים בתוך המשפחה ועל חיי היומיום שלה. כך למשל, פעילויות שגרתיות הופכות למורכבות ודורשות תכנון מוקדם והתארגנות מיוחדת. בנוסף, הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים נאלצים להתמודד עם אתגרים רבים, חלקם קשורים בילד עצמו, וחלקם בקשר הזוגי, באחים הבריאים או בקשרים בין בני המשפחה עצמם. ילד עם צרכים מיוחדים מעורר מתח ודאגה במשפחה, מה שמוביל למעורבות רגשית ואחריות אישית גבוהות יותר (היימן, 2001, עמ' 38).
הורים רבים עוברים תקופת אבל על כל שלביה: הכחשה, צער, תוקפנות ולבסוף השלמה וקבלה. יש שלבים שיתארכו יותר וכאלו שיתקצרו, וכל אחד מהם עלול להופיע מחדש במצבים של לחץ או שינוי. כמו כן, לא כל ההורים מתמודדים באופן דומה עם הנושא, ושיטות התמודדות שונות יכולות להוות מקור לעימותים עם המשפחה. בנוסף, קושי של בני המשפחה המורחבת עלול להכביד על הקושי של ההורים, אם כי באמצעות הנחיה מתאימה הם יכולים להוות גם מקור של חוזק ותמיכה (פרוליך, 2001, עמ' 172).
מכאן, שקיומם של משאבים אישיים, כישורים ויכולות מתאימים, משפחה וסביבה תומכות ומסייעות משפרים את יכולת ההתמודדות של המשפחה ומפחיתים את תחושת הקושי שלה. מחקרים שבדקו את השפעתם של ילדים עם צרכים מיוחדים על ההורים במשפחה מראים כי הם חווים דחק, עול, צער קבוע ודיכאון לצד יכולת הסתגלות הורית.
