מאמרה של רזי (2002) דן ברעיון כיצד נעשה שימוש בגופן של ילדות ונערות, על מנת לפתור קונפליקטים וסוגיות מורכבות, בתקופה הויקטוריאנית. אחת הטענות הינה כי הוגי דעה ויקטוריאנים נטו להשתמש בגופם של ילדים רכים כאמצעי לפתרון סוגיית המיניות בקרב ילדים. באותה תקופה, היה נהוג לראות את גופו של הילד כתמים ורך, ללא סממני מין מובהקים. כמו כן, הייתה ההנחה כי בתקופת הילדות, איברי המין והרבייה הינם רדומים, דבר אשר רק מחזק את התום של הילד וכן, את הטשטוש בין בנים לבנות. לכן, ניתן היה לאפשר לבנים ובנות לשחק יחדיו, להלביש בנים בבגדים של בנות- תוך הצנעה מקסימלית של הבדלים מגדריים ביניהם. עם זאת, הייתה סתירה לתיאוריה הזו אשר גרסה כי גופם של ילדים יכול להיות גם מעורב במעשי רוע וחטא (לדוגמא: פעילות פיזית בעלת אופי מיני, קרי אוננות). הסתירה בין הניסיון לתפוש את הילדים כתמימים וטהורים לבין היותם יצורים מינים וחוטאים, הובילה את הוגי הדעה בתקופה הויקטוראינית לחפש פיתרון לקונפליקט והוא למעשה, הניסיון להגדיר את תקופת הילדות והמעבר לתקופת הבגרות המינית, בעיקר באמצעות מיקוד בגוף הנשי. הגיל שבו הילדה עברה מילדות לנערות הינו משתנה, אך מוגדר על פי הרגע שבו הנערה מקבלת מחזור. קבלת המחזור מסמנת כי "האיברים הרדומים" התעוררו והשינוים הגופניים שמתחוללים בעקבות זאת, מסמנים את המעבר מן הילדות לנערות.
