רב תרבותיות הוא מושג בו עושות שימוש דיסציפלינות שונות כמו למשל הסוציולוגיה, הפילוסופיה המדינית או הכלכלה. סמוחה (2007) מבחין בשתי משמעויות למושג: מחד, מתייחס למציאות של ריבוי תרבויות. מאידך, מתייחס לאידיאולוגיה המצדדת בהכרה ובתמיכה בקיומן של תרבויות שונות בחברה אחת. בין המושג רב תרבותיות לבין תפיסת מדינת הלאום קיים מתח, משום שברב תרבותיות מצויים מרכיבים המערערים את תפיסת מדינת הלאום. כך למשל, הנטינגטון (2003) טוען כי הגדרות רב תרבותיות כמו "מערבי" או "אירופי" מחליפות את הזהות הלאומית הפרטיקולארית. טענה זו באה לידי ביטוי למשל במתח הקיים בין תפיסת הזהות האירופית המתמצית באיחוד האירופי, לזו של מדינות לאום אירופיות, הביאה מדינות החברות באיחוד האירופי כמו הממלכה המאוחדת לשקול המשך שותפותן בו. תופעת הרב תרבותיות אינה מצויה רק בגושי מדינות, כמו האיחוד האירופי למשל, אלא גם בחברות המרכיבות מדינה יחידה. מחד קיימות מדינות בהן קיימות מספר חברות בעלות תרבות שונה, קנדה למשל. מאידך, גלי הגירה מביאים לארץ היעד תרבויות מארץ המוצא, אוסטרליה או ארצות הברית למשל.
כאשר מדינת ישראל הוקמה היו בה כ- 600,000 יהודים, אשר רק מיעוט מזערי נולד בארץ וכ- 160,000 ערבים, מיעוט יליד, שהיווה רק חלק קטן ממה שנותר מן הרוב הערבי שחי בפלסטינה-א"י. דרך מימוש הרעיון הייתה ליצור מדינה לעם היהודי. בשנים שקדמו להקמת המדינה ובשני העשורים הראשונים לה בפרט, ניסו ליצור זהות משותפת לציבור היהודי תוך הדחקת המרכיבים הייחודיים לכל קבוצה יהודית (הורוביץ וליסק, 1970).
