למין הביולוגי יש תפיסה כמי שקובע את המעמד החברתי של האדם. לכל מין יש תפקיד חברתי המותאם בשבילו ולמעשה מגדיר אותו. ההתייחסות למגדר כבעל הקשר לתפקיד החברתי, מביא לכך שבפועל ניתן לתת למין או מגדר התייחסות שתקבע על פי התפיסה העצמית של אותו אדם (Dohi, Yamada, Asada, 2001, pp.83). חוקרות פמיניסטיות טוענות כי כאשר מגדירים מישהי כאישה, למשל, היא לא נולדת ככה אלא הופכת לכזאת. יחד עם זאת קיים מצב של ביניים. מצב בו האדם לא מוגדר כגבר וגם לא כאישה (Butler, 1990, p.173). מצב הביניים הזה הוא המראה האנדרוגיני, דמות שהיא אינה גבר ואינה אישה אלא יש לה תכונות משני המינים. אנדרוגינית נעוצה חזק בתרבות היפנית ויש לה שורשים ארוכים בהיסטוריה ביפן.
מלבד האנדרוגיניות, בתרבות היפנית ניתן היה לראות מודל נוסף שהיה חלק מעיצוב התרבות, מודל ה-SALARY MAN. במנגה היפנית ניתן לראות למשל ביטוי למודל זה. אחד מהסיפורי המנגה, מתאר את דמותו של הSALARYMAN. זוהי קבוצה של העובדים ביפן שנתונה תחת לחץ מתמשך מבחינת מקום העבודה שלהם, בשל הגלובליזציה והשינויים שמתרחשים במקומות העבודה. סוג המנגה הזה מתאר חלק נוסף בתרבות היפנית. הוא מציג את נקודות החוזק והחולשה ויחד עם זה את הגבורה והטרגדיה של הפקידים ומנהלי הביניים היפנים.
עלילות המנגה הללו מתארות את אותו אדם הלבוש בחליפה ומתמודד עם אתגרים של שינויים בעבודתו. המנגה הזו שאבה את סיפוריה מהמציאות היומיומית ביפן של אותה תקופה של שנות ה-80.
מבוא
אנדרוגיניות
פרק שלישי – אנדרוגיניות ותיאטרון הקבוקי
תיאטרון הקבוקי
דיון בביטויי מודל האנדרוגיניות בתיאטרון הקבוקי
פרק רביעי – אנדרוגיניות והמנגה היפנית
מנגה יפנית
דיון בביטויי מודל האנדרוגיניות במנגה היפנית
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
