המקרה: אי מודעות הציבור לזכויותיהם בביטוח לאומי.
כתבתו של ז'נאן בסול (דה מארקר, 24/11/15) : פרופ' שלמה מור – מנכ"ל ביטוח לאומי מודה כי הציבור הרחב חסר ידע בגין זכויותיו.
ידע הציבור מסתכם במענקים פשוטים כגון: מענק לידה, קצבת זיקנה או קצבת ילדים. ברגע שנדרשת מעורבות גדולה יותר אשר בה יתכנו אף פניה לוועדות, ניתן לומר על פי בחינת הסטטיסטיקה כי מרבית הציבור חסר אונים.
עו"ד יעל כהן טענה כי המידע אינו נגיש לציבור הרחב, כי הפקידים נוהגים באטימות כלפי המבקשים עזרה וכי הבירוקרטיה מתישה ומייגעת עד כי לעיתים רק בגינה מוותר האזרח על תביעתו.
פרופ' ג'וני גל מעלה כי בנוסף לקשיים הללו, קיים הקושי במימוש הזכויות גם עת ההבנה של מהותם.
דברי לבנת פורן – זירת הדעות, דה מארקר, 23/11/15: הגב' פורן מציינת כי למדינה חובה לדאוג לאזרחיה כדי שיוכלו למצות את זכויותיהם. הגב' פורן מתארת מסכת ארוכה ומפרכת של ועדות, ראיונות אצל עו"ס וביקורים תכופים על מנת שהאזרח יקבל את המגיע לו, כאשר יש לציין כי לרוב עסקינן באנשים חולים המתקשים לעבור מסכת זו ורואים בה הליך משפיל. הגב' פורן מציינת כי עלות קיום הוועדות הרפואיות היא בסך של כ 150 מיליון ₪ בשנה למדינה, דהיינו למשלם המיסים וטענה כי על המדינה להאמין יותר לאזרחיה ובכך תוכל לחסוך הן למדינה הן למשלם המיסים והן לאזרח המבקש עזרה.
