סקירת מושגים
בניית זהות בגיל ההתבגרות
בגיל ההתבגרות מתקיימת בנייה אקטיבית של זהות עצמית, הנובעת מהתפתחות פיזית וקוגניטיבית. מבחינה פיזיולוגית, המתבגרת חווה סוג של יצירת קשר מחודשת עם הגוף שלה. הסיבות לכך הן שינויים גופניים דרמטיים ומהירים שאינם דומים מאדם לאדם, ולכן נוצר בלבול רב. בנוסף, שינויים אלו עומדים במוקד עיסוק חברתי, ויש מוסכמות לגבי פרופורציות ומאפיינים פיזיים ספציפיים הנחשבים לטובים, במיוחד אצל נערות (גוגול-אוסטרובסקי, ט. לזר, א. 2010).
תחום פיזי נוסף המשפיע על הזהות, הוא העיסוק במיניות, שמחזק את ההכרה בגוף כמקור להנאה מצד אחד, אך גם לבושה, לחץ וחששות, בעיקר אצל נערות. בתרבות המערבית היחס למיניות מבולבל, שכן מצד אחד מכירים בה כדבר דיסקרטי, אך מצד שני דוחפים אותה לכל נושא, אפילו לפרסומות בשלטי חוצות (גוגול-אוסטרובסקי, ט. לזר, א. 2010).
ישנן רמות שונות של זהות אישית, וממתבגרת מצופה כבר להגיע לרמה של מובחנות עצמית ביחס לאחרים, הבנה כי לאחרים יש ייחודיות אישית ולכן זהות שונה, הכרה בהדדיות ויחסים עם אחרים כמענה על סיפוק חברתי, והתבוננות חברתית-סמלית על הזולת, הכוללת דעות והבנה של אחרים וסיטואציות חברתיות (סרוף, א. קופר, ר. דהארט, ו. 2004).
הזהות היא הבסיס לצמיחה האישית בגיל ההתבגרות וגם בשלבים מאוחרים יותר, והיא מציינת את המעבר מאחריות ומחויבויות של ילד, לאחריות ומחויבויות של מבוגר. נמצאו קשרים חיוביים בין זהות קוהרנטית לבין משתנים כמו הערכה עצמית ומסוגלות (סרוף, א. קופר, ר. דהארט, ו. 2004), וגם דימוי גוף חיובי (פישרמן, ש. 2013).
