במהלך החודשים האחרונים של 2019, התפרצה מחלת נגיף הקורונה (המכונה גם Covid-19) שמקורה בסין, והתפשטה בעולם וגרמה למספר גבוה של נפגעים שצפוי היה להידרדר. ב-11 במרץ 2020, מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי (WHO) הכריז על המחלה החדשה כמגיפה עולמית, היא מגפת הקורונה (WHO, 2020).
התפרצות המגפה, וסכנת החיים שנשקפה לאזרחי העולם, הטילה אתגרים מוסדיים חסרי תקדים על מדינות דמוקרטיות ברחבי העולם, וחייבה ממשלות לנקוט בפעולות מידיות ולאמץ אמצעים נוקשים שנועדו למנוע את התפשטות המחלה ולהתמודד עם הסיכונים הבריאותיים והשלכותיהם, מתוך מטרה להגן על האינטרסים של בריאות הציבור. בתוך מספר שבועות מהתפרצות המגיפה, רוב מדינות העולם, כולל מדינות האיחוד האירופי, הכריזו על 'מצב חירום'., כאשר ההכרזה על 'מצב חירום', לרבות האמצעים הנוקשים שהופעלו בעקבותיה, הובילו למגוון רחב של הגבלות על הציבור, בכלל זה; הגבלות תנועה ומעבר חופשי בין מדינות, הגבלות על התכנסויות בציבור, הגבלת נסיעה ומעבר חופשי בין מדינות, ועוד הגבלות רבות בתחומים אחרים.
הגבלות חסרות תקדים אלו הובילו לפגיעה ניכרת בזכויות הבסיסיות של הציבור, בכלל זה חופש התנועה, הזכות להתאגדות, הזכות לעבוד ולהתפרנס והזכות לחינוך, וזאת מתוך ההכרה באינטרס של בריאות הציבור והמטרה הנעלה של קידוש חיי אדם. עוד במהלך הגל הראשון של הקורונה, הוטלו הגבלות על המעברים החופשיים בין מדינות, בכלל זה גם הגבלות מעברים בין מדינות האיחוד האירופי, וזאת על אף מדיניות השנגן והמעברים הפתוחים, הייחודיים של האיחוד, לפיהם מעבר חופשי בין מדינות האיחוד מהווה חירות יסוד ממנה נהנים אזרחי האיחוד, המאפשרת להם לנוע בחופשיות בין מדינות האיחוד.
