" הכניסיני תחת כנפך...והיי לי אם ואחות...ויהי חיקך מקלט ראשי" כך פותח את שירו חיים נחמן ביאליק ורואה בדמות האם דמות מגוננת, תומך שבחיקה הוא בטוח. נושא מחקר זה הוא ההורות כגורם חוסן לבריונות ברשת, שהינה סוג אלימות חדשה יחסית ולמעשה אלימות טכנולוגית בקרב קבוצת השווים, אשר מעוררת דאגתם של אנשי חינוך, הורים והקהילה המדעית של ימינו. בשל היותה של האלימות ברשת תופעה חדשה יחסית ובשל העובדה שהיא יכולה להתרחש על גבי מצעים רבים (הודעות בטלפון, רשתות חברתיות, דואר אלקטרוני ועוד) על אף שקיים מחקר בנושא, הוא דל יחסית לצורות אלימות אחרות. מכיוון שחלק מהאלימות מבוצעת באמצעות המרשתת (האינטרנט), תוך שברירי שניות ניתן להפוך את המסר, התמונה או ההודעה הפוגעניים לפומביים ועם לא די בכך קשה מאוד להסיר לחלוטין חומר פוגעני שפורסם ולעיתים אף קשה מאוד להפסיק את המשך הפצתו. יתרה מכך, תדירות הבריון משתמש בכינוי חד פעמי מה שמותיר אותו תחת מסך האנונימיות, שעלול בעצמו להקצין את התנהגותו. בנוסף, התוקף והקורבן בדרך כלל אינם מצויים באותו החלל מה שמאפשר לבריון חופשיות מוגברת ללא יכולת לחוש אמפטיה לקורבן, לבסוף בעת שימוש במרשתת כתווך לאלימות "אין ביתו של אדם מבצרו" והקורבן עשוי להיות חשוף גם בביתו, המקום שעד עתה נחשב אולי הבטוח ביותר בחייו. במילים אחרות, ניתן לגרום לאדם נזק הרה גורל תוך פרק זמן קצר מאוד, באנונימיות ובלא אפשרות כמעט לתיקון.
