בפעילות הספורט קיימת ציפייה חברתית כי פעילויות ותחרויות הספורט יבוצעו באופן הוגן. תהליך זה קרוי "משחק הוגן" האומר כי לכל הצדדים ישנם סיכויים שווים להתקדם ולהצליח בספורט, יש לכבד את החוקים בספורט ויש להתנהג בכבוד הדדי כלפי עמיתים ויריבים בספורט (גלילי, בן-פורת, ולידור, 2009, ע' 479). עם זאת חרף הציפיה החברתית לפעילות הוגנת בספורט, ניתן לזהות תופעה שנויה במחלוקת שאיננה עומדת בתנאי המשחק ההוגן, והיא הטרדות מיניות בספורט של הספורטאים בדגש מצד הצוות המקצועי. עדויות שונות מצביעות על כך כי משנות ה-80 ועד היום, היקף ההטרדות המיניות בספורט כלפי ספורטאים באופן כללי עלה מ-2% בשנות ה-80 לכדי 50% היום. הטרדות אלו הינן מגוונות והן כללו בין היתר אמירות כלליות כלפי הספורטאי עם רמיזות מיניות, נגיעות באברים מוצנעים, ניצול מיני, התעללות רגשית על בסיס מיני ואפילו גם מקרי אונס. במסגרת זו עולה הערכה כי לפחות מעל 15% מכלל מקרי ההטרדות כלפי הספורטאי מתרחשות מצד הצוות המקצועי של הספורטאי כמו מאמן, עוזר מאמן, רופא קבוצה ועוד (Fasting, Chroni, & Knorre, 2014, p. 119). תהליך זה מתרחש כלפי ספורטאים גברים ונשים כאחד (Parent, & Bannon, 2012, p. 356).
ישנן סיבות מגוונות מדוע נושא ההטרדות המיניות מתפתח בספורט דווקא מתוך הצוות המקצועי שאמון על התפתחותו של הספורטאי.
מבוא
פרק ראשון: הצוות המקצועי בספורט ויחסיו הנורמטיביים עם הספורטאים
פרק שני: הטרדות מיניות, טיפולוגיות והיקף התופעה
פרק שלישי: נסיבות של הטרדות מיניות בספורט על-ידי הצוות המקצועי
פרק רביעי: הבעיות שנוצרות בעקבות ההטרדות המיניות בין הצוות המקצועי לספורטאי
סיכום
ביבליוגרפיה
