"מזרחים ואשכנזים? זה לא שתי תרבויות, זה שתי פלנטות! זה שונה בהכל, בהכל. מעורב הוא כאילו, עבר את כל כור ההיתוך בעצם זה שהוא נולד מעורב. אתה פוגש את זה בגדילה שלך, בילדות שלך, נפגש עם שתי המשפחות, רואה חתונות של ספרדים וחתונות של אשכנזים.. זה כל כך שונה, שני עולמות. אבל שום דבר לא ניראה לי זר. אני זוכר שבתות חתן בדימונה, ואיך שהולכים לבית כנסת בסביון. וזה לגמרי, לגמרי, לגמרי לא דומה" (שגיב, 2014: עמ' 30).
החברה הישראלית היהודית מתאפיינת בשסע אתני בין יהודים אשר הם או הוריהם היגרו לארץ מאירופה ומאמריקה (להלן אשכנזים) לבין יהודים שמוצאם מאסיה ומאפריקה (להלן מזרחים). פערים חברתיים-כלכליים מפרידים בין אשכנזים, המגיעים לרמות גבוהות של השכלה והכנסה, לבין המזרחים, שמעולם לא הצליחו להדביק את האשכנזים או את ילידי הארץ. יתר על כן, דומה כי הפערים בין שתי קבוצות המהגרים נשארים בעינם גם בקרב הצאצאים, בדור השני ואף בדור השלישי להיותם בארץ (צור, 2003).
בעשורים האחרונים, ניכר כי שיעורי הנישואים המעורבים הפכו להיות שכיחים יותר בשל שיפור במעמד האישה והרחבת מעגל הבחירה עבורה של בן זוג מתאים. נישואים מעורבים בכלל, ונישואים בינעדתיים בפרט, משקפים שחיקה משמעותית של גבולות קבוצתיים באופן ברור. נישואי תערובת הופכים את הקבוצות להטרוגניות יותר ותורמות להטמעה רבה יותר של הקבוצות זו בזו על מנת לטשטש את הפער.
