בדור האחרון מתרחש תהליך משמעותי ועקבי של שינוי בגישה החברתית כלפי בעלי מוגבלויות - אשר בא לידי ביטוי בין היתר, ויש שאף יאמרו בעיקר, בשינוי במדיניות ובחקיקה. תהליך זה מתמצה במעבר מגישה הרואה בבעלי מוגבלויות אנשים החיים בשולי החברה, ושאחריות החברה כלפיהם מתבטאת במתן קצבאות אשר יבטיחו את קיומם הפיסי, לגישה הרואה בבעלי מוגבלויות אנשים שהחברה מדירה אותם מקרבה, ולכן אחריות החברה כלפיהם היא לאפשר את שילובם מחדש בחברה הכללית על ידי הנגשה של מקומות תעסוקה, שירותים ציבוריים ומרחב ציבורי עבורם.
כאמור, שינויים בחקיקה ובמדיניות מהווים מרכיב מהותי בתהליך זה. ב-1993 אישרה העצרת הכללית של האו"ם מסמך שכלל 22 עקרונות מנחים להענקת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. האיחוד האירופי אימץ את המסמך ואף הקצה 5.5 מיליארד אירו בשנים 1994-1999 לשם שילובם של בעלי מוגבלויות והנגשת המרחב הציבורי עבורם. מאז התקבלה חקיקה ביותר מ-40 מדינות המבוססת על ההנחה שהדרתם של בעלי מוגבלויות מהזרם המרכזי בחברה מהווה פגיעה בעיקרון השוויון אשר חובה על המדינה לבטלה ולתקנה. בישראל באה מגמה זו לידי ביטוי מובהק ב-1998, עם חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (מבקר המדינה, 2001, ע"מ 135-136).
אחד ההיבטים המרכזיים במדיניות ובחקיקה לשילוב בעלי מוגבלויות בחברה הוא ההיבט התעסוקתי, ולכך מספר סיבות. ראשית, שילובם של בעלי מוגבלויות בתעסוקה נחשב לצעד שעשוי בעתיד להחליף את התמיכה בהם דרך קצבאות.
מבוא
1) ה"אחר" של עמנואל לוינס ושילוב בעלי מוגבלויות
1.1) היחסים בין ה"אני" ל"אחר" בהגותו של לוינס
1.2) עקרונותיה של גישה לוינסית לבעלי מוגבלויות
2) בעלי מוגבלויות בשוק התעסוקה בישראל – המצב הקיים
2.1) נתונים עדכניים בנוגע לתעסוקה של בעלי מוגבלויות
2.2) חסמים המונעים את שילובם של בעלי מוגבלויות בעבודה
3) מדיניות שילוב בעלי מוגבלויות בישראל – חקיקה, החלטות ממשלה ופסיקה
3.1) חקיקה והחלטות ממשלה
3.2) פסיקה
4) דיון
ביבליוגרפיה
