בעשורים האחרונים, ניתן לציין מגמה מתמשכת ומתחזקת של עלייה בתוחלת ואף באיכות החיים. תופעה גלובלית זו מאתגרת את מערכות העבודה והן את מערכות הביטחון הסוציאלי במרבית המדינות. כיום, מרבית המדינות המתקדמות מורות לאזרחיהם על ידי חוקים את הגיל בו עליהם לפרוש מעבודתם. הפרישה מהעבודה נועדה למעשה לאפשר לאזרחים אשר תרמו בעבודתם למדינה והיו אזרחים טובים כל חייהם, את ההזדמנות כעת לנוח וליהנות מהשנים האחרונות של חייהם ללא הלחץ והשגרה השוחקת של העבודה הסדירה. עם זאת, נוכח העלייה בתוחלת ואיכות החיים, אותם שנים של פנסיה הופכות לרבות יותר ויותר, ומכבידות על המערכת הפיננסית (אחדות וגרא, 2008). מצד שני, מחקרים מראים כי הפרישה מייצרת סוג של משבר עבור הקשישים, אשר לפתע מגלים מחדש את החיים בבית (לצד השותף או השותפה לחיים), ואף חשים פתאום נחוצים הרבה פחות (Cahill, Giandrea & Quinn, 2011).
לצד סוגיות משמעותיות אלו, רבים הם האזרחים שנוכח מצב בריאותם הטוב, לעומת מצבם הכלכלי הבעייתי, מעוניינים להמשיך ולעבוד, וכך גיל הפרישה, שמטרתו העיקרית הייתה סוציאלית ובעלת ממד ברור של רווחה, הפכה לכלי מאיים אשר פוגע באזרח העובד לפרנסתו (Mountford, 2011). במסגרת עבודה זו אבקש להתייחס לסוגיית גיל הפרישה על שלל ההיבטים שלה, תוך התייחסות למצב בארץ ואף בעולם. מתוך מטרה להבין טוב יותר את הכלי של גיל הפרישה, ואת האתגרים העומדים בקביעתו, במציאות המודרנית השוררת כיום.
א. מבוא
ב. רקע כללי – גיל פרישה בארץ ובעולם
ג. בעד ונגד אופציית ביטול חובת גיל פרישה
ד. אפשרויות תעסוקה חוזרת של עובדים מבוגרים עניים
ה. מוטיבציה להמשיך לעבוד בקרב מבוגרים עניים
ו. סיכום ומסקנות
ז. מקורות
