התצפית הבסיסית: ריבוי חידושים טכנולוגיים לשימוש הקשיש, אך מרביתם אינם עונים על הצרכים האמתיים שלו וחלקם מצמצמים את רווחתו הנפשית.
הזקנה מלווה בירידה בכישורים הפיזיים והקוגניטיביים של האדם, בתלות פיזית ונפשית בסביבה ובתחושת בדידות הנובעת מאובדן בן זוג, מהתרחקות פיזית של בני המשפחה בעולם המודרני ושעות פנאי רבות ללא מעש.
חברות טכנולוגיות, בעולם ובישראל, אימצו את האתגר ופיתחו חידושים טכנולוגיים עבור קשישים בתחומים רפואיים, ביטחוניים, בטיחותיים וחברתיים. אלא שהטכנולוגיה יכולה להוות מקור לרווחה נפשית של קשישים ובאותה מידה יכולה להוות מקור למצוקה נפשית שלהם.
הנתונים מישראל מלמדים ש 36% בני 65 ומעלה דיווחו על פגיעה ברווחה הנפשית, ובעיקר על בדידות (חיימוביץ, 2019) ונמצא שהגורם המשפיע ביותר על הרווחה הנפשית שלהם ועל שביעות הרצון שלהם מהחיים, הוא מפגשים משפחתיים וחברתיים (נמרוד ודהן (2014).
הבעיה העולה מהנתונים היא, שהחידושים הטכנולוגיים לא עונים על הצרכים האמתיים של הקשישים. מכאן, שאלת המחקר היא: כיצד משפיעה הטכנולוגיה על הזיקה בין הקשיש לסביבתו המשפחתית, ועל רווחתו הנפשית?
תרומת העבודה היא בחשיפת הביקורת על החידושים הטכנולוגיים הקיימים ואיתור חידושים טכנולוגיים עכשוויים, אשר מנסים לתת מענה לצורך המרכזי של הקשישים בהרחבת המפגשים והתקשורת המהותיים שלהם עם משפחה וחברים.
