עבודה זו עוסקת בפרויקט קהילתי משותף וחוצה מגזרים ומוסדות. במרכזו עומד נושא שזוכה למעט מאד הכרה וטיפול תוך קהילתי- דיכאון אחרי לידה בקרב נשים חרדיות. בכל הנוגע לטיפול נפשי, המגזר החרדי נמצא במעגל קסמים שבו ישנה תמיכה גדולה מאד של הקהילה בחבריה, ובמקביל ישנן מוסכמות מאד שורשיות שכל חברי הקהילה חיים עלפי-הם. דיכאון לאחר לידה הוא סוג של פרדוקס בחברה החרדה שמעודדת הולדה ומפארת משפחות מרובות ילדים. ילדים הם מקור לעונג ולשמחה וככאלה, להיות בדיכאון לאחר לידתם זה בלתי נתפס. אישה שפונה לקבלת עזרה נפשית על רקע דיכאון מסתכנת סיכון ממשי בפגיעת סטיגמה שתטיל צל אולי לא רק עליה, אלא על משפחתה כולה. (בארט ובן-ארי, 2014 ; חאג'-יחיא וסדן, 2007).
זאת ועוד, לרב הקהילה ולרבנים המשפחתיים ישנה הסמכות הגדולה ביותר בקהילה החרדית. נשות הקהילה מחויבות להישמע לדבריו ולפעול בדרכו, גם אם היא מנוגדת לדעתן. הרב נתפס גם כסמכות טיפולית ועצותיו קודש, על אף שהן לרוב אינן מעוגנות בהשכלה או הכשרה פורמלית (אתגר וצברי, 2013 ; כורזים-קורושי, כץ וכרמון, 2009). כתוצאה מכך נשים אשר סובלות מדיכאון שלאחר לידה אינן פונות לקבלת סיוע קליני ופשוט ממשיכות לסבול. אין נתונים מדויקים אודות היקף התופעה באוכלוסייה, אך ברור שהתופעה קיימת.
מטרתה של עבודה זו היא להציג שיתוף פעולה בין מוסדי שנרקם בין גורמים שונים בעקבות זיהוי של הצורך שעלה מתוך הקהילה. יוזמי שיתוף הפעולה הם אנוכי וכמה מעובדי הצוות במרפאה לבריאות הנפש שבה אני עובד, בעיר מודיעין עילית. מטרתנו להגדיל את המודעות לבעיה בקרב הקהילה ולהנגיש לה טיפול הנחוץ לה.
מבוא ותקציר העבודה
פירוט הבעיה
תיאור הארגונים, המגזרים ותחומי הדעת
תאור המאפיינים העיקרים, שמסייעים בהבנת השותפות הקהילתית
הצגת השלבים והתהליכים המרכזיים של בגיבוש השת"פ הקהילתי וניתוח ביקורתי של מאפייניהם
סיכום והמלצות
ביבליוגרפיה