סוגיית הדת הינה סוגיה מהותית בחברה הישראלית, החל מקום המדינה ועד ימינו. היא באה לידי ביטוי בחיים הציבוריים, בכל הקשור, למשל, לפתיחת עסקים ומקומות בילוי בשבת או הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, ומלווה במתח בין דתיים לחילוניים. מתח זה תורם לפיצול חברתי בחברה הישראלית, ומהווה את אחד השסעים החברתיים הבולטים בה, תוך הגדרתו, במקרים שונים, כמלחמת תרבות של ממש בין חילוניים לדתיים (ברזילי, 2004).
סוגיית הדת באה לידי ביטוי גם בחיים הפרטיים של כל אזרח ואזרח במדינה, ובדרך שבה הוא בוחר לחיות מבחינה דתית. שתיים מהסוגיות החברתיות הטעונות ביותר מבחינה דתית, קשורות לשינויים באורח החיים הדתי אותם בוחר אדם לעשות – חזרה בתשובה וחזרה בשאלה. תהליכים אלו טומנים בחובם שינויים רבים ומשמעותיים תוך זמן קצר באורח החיים של האדם העובר אותם. הם משפיעים גם על משפחתו וקהילתו של החוזר בתשובה או היוצא בשאלה, וכרוכים לרוב בהתמודדות חברתית מורכבת וכואבת. פרק זה יעסוק בתופעת היציאה בשאלה, ההולכת ומתרחבת בחברה הדתית. לסקי ובר לב (1994, כפי שמופיעים אצל גרוסמן , 2018), מצאו במחקרם כי שיעור בני הישיבות התיכוניות היוצאים בשאלה עומד על 20%, בעוד בקרב בנות האולפנה מדובר על 10%, כאשר נתונים אלו נראית עדכניים גם היום (גרוסמן, 2018).
החזרה בשאלה מתוארת על ידי ברזילי (2004) כהמרת זהותו של היוצא בשאלה בין שתי זהויות דיכוטומיות לחלוטין – האחת דתית, המוכרת ליוצא כל חייו, והינה מובנית, מבחינת אורח החיים והערכים העיקריים בהם מאמינים, ומסוגרת, לפחות בכל הקשור לחברה החרדית.
