בשנת 1976 מת מאו דזה דונג (Mao Zedong), לאחר כארבעים שנה בתפקיד יושב הראש של המפלגה הקומוניסטית ומאז אוקטובר 1949 מנהיגה הראשון של הרפובליקה העממית של סין. לאחר מותו, ובעיקר לאחר כינוס המליאה השלישית של הוועד המרכזי ה-11 של המפלגה הקומוניסטית בדצמבר 1978, החלו רפורמות כלכליות נרחבות בהנהגת דנג שיאופינג (Deng Xiaoping) יחד עם המשך שליטה פוליטית מוחלטת של המפלגה. הצמיחה הכלכלית הפנומנלית של סין, בעקבות הרפורמות, הייצוא הצומח וההשקעות חובקות העולם המתרגמים להשפעה פוליטית הולכת וגדלה כבר גרמו לעיתונאים ולחוקרים לקרוא למאה ה-21 בשם "המאה הסינית". חברות סיניות, בתמיכת ממשלת סין, משקיעות בסקטורים כלכליים שונים ובמדינות רבות.
בשנת 2013 הכריזה ממשלת סין על תכנית שאפתנית בשם "דרך אחת חגורה אחת" (One Belt One Road / OBOR) הכוללת שורה של פרויקטים בתחום התשתיות והתחבורה בין אירופה וסין. במהלך 2017 שונה שמה של התכנית ל"יוזמת החגורה והדרך" (Belt and Road Initiative / BRI). בפיתוח תכנית היוזמה לקחו חלק משרדים ומוסדות ממשלתיים של הרפובליקה העממית של סין: מועצת המדינה לענייני פיתוח ורפורמות, משרד החוץ ומשרד המסחר. האסטרטגיה הסינית במימון פרויקטים ועסקים הקשורים ליוזמה היא אסטרטגיה של שיתופי פעולה עם גופים פיננסים נוספים (אולם לרוב בהובלה סינית). המטרה של היוזמה היא יצירת מנגנונים חדשים של פיתוח כלכלי אשר יתרמו לחלוקת משאבים אפקטיבית ולאינטגרציה כלכלית של מדינות אירופה, אסיה ואפריקה. בהדרגה עוברת היזמה משלב פיתוח ותיאוריה לשלב יישום פרקטי.
מבוא
פרק א'. ממדינה סגורה למעצמת-על: מדיניות החוץ הסינית לאחר תחילת הרפורמות
פרק ב'. יוזמת "החגורה והדרך"
פרק ג'. העוצמה הרכה של סין
סיכום
ביבליוגרפיה
