מבוא
מטרת העבודה היא לתאר את ספרות המחקר אשר עסקה בתופעות של אונס והטרדות מיניות לנוכח מקרה שקרה לפני שנים ספורות ואשר העסיק את המדינה למשך אותו הזמן. באירוע המדובר צעירה אשר הייתה שתויה, קיימה יחסים עם קבוצה של גברים במועדון. הצעירה צולמה והסרטון אשר הראה אותה הופץ בקנה מידה גדול ברחבי המדינה. הצעירה תבעה את אותם הגברים אולם בכתבה בה אנו עוסקים מתברר כי הפרקליטות החליטה כי לא היה מדובר באונס וכי הצעירה לא הוכיחה כי אכן הייתה שיכורה מספיק כדי שלא להגיד לא באופן מוחלט. עורך דינה של הצעירה הוסיף כי ההחלטה הזו של הפרקליטות לא רק שהינה תמוהה אלא שיש בה לשדר מסר עצוב לחברה הישראלית. נקודות הניתוח לא תעסוק בהיבטים המשפטים הפורמליים של המקרה אלא במשמעותיות של המקרה הזה על הגדרות של חברה ומגדר בחברה הישראלית. כלומר, האם העובדה כי הצעירה לא הודיעה באופן חד משמעי כי אין היא מעוניינת באקט מן הסוג הזה, מצדיק את התנהגות הגבירם מבחינת התפיסה החברתית.
גוף העבודה
בשנת 2015 התפרסם ברשתות החברתיות סרטון אשר הראה נערה צעירה מקיימת יחסי מין עם קבוצה של גברים שיכורים במועדון אלנבי 40 בתל אביב. סרטון זה עורר גלי זעם והפגנות אשר קראו למצות את הדין עם הגברים בסרטון ולהאשים אותם באונס של הנערה. כשנה לאחר מכן נסגר תיק האונס נגד המתלוננים בטענה שלא היה אונס משום שהנערה לא באמת הייתה שיכורה. הכתבה בה אנו עוסקים מתארת את ההחלטה בנוגע למקרה זה. הכתבה מספרת כי הפרקליטות החליטה על סגירת התיק נגד החשודים בשלושה סעיפים: אונס, מעשים מגונים והבאת אדם לידי מעשה זנות והפקדת מופע תועבה (מורג, 2016).
