מבוא
העולם המערבי חווה שינויים דמוגרפיים דרמטיים במאה ה-21, ביניהם עלייה בתוחלת החיים, כתוצאה מהגברת המשאבים הכלכליים, החברתיים והסיעודיים בעולם המודרני והעמקת הידע בשטחי הרפואה (פילר וגילהר, 1989). זו, גורמת בתורה לעלייה הדרגתית ומתמדת בגיל הנישואים בעולם המערבי, ובכללו בישראל, וכן להבאת לעלייה בגיל הנשים היולדות (רוזנבלום, 2010). מאחר ששינויים אלו התרחשו בקצב מואץ בשנים האחרונות, והשפעתם ניכרת רק לאחרונה, הספרות המחקרית מתייחסת בעיקר להיבטים פיזיולוגיים ומוסריים, כגון: תרומת ביציות בגילאים מאוחרים וטיפולי פוריות, אולם חיפוש מאמרים הדנים באבהות מאוחרת לא העלה תוצאות רבות.
בעבודה זו, אבקש לבחון את מאפייני ההורות בזקנה, ובאופן ספציפי באבהות מאוחרת, של אבות המקיימים פער גילי של 58 שנים ויותר בינם לבין ילדם.
שאלת המחקר הנה כיצד באים לידי ביטוי מאפייני הגיל באבהות מאוחרת בהיבטים שונים?
לשם כך, תחילה אסקור את השינויים הפיזיולוגיים והאנטומים בזקנה, הרלוונטיים להפריה, ועלולים להיות ברי השפעה על היכולת להפרות. בהמשך, ודרך ראיונות תוכן שאבצע עם אבות מבוגרים, אתייחס להחלטה להביא ילד בגיל מאוחר, בהתחשב בסיכונים לעובר הכרוכים בה ועולים עם הגיל. אם לא הייתה החלטה שכזו, אתייחס להחלטה להמשיך בהיריון על אף הסיכונים הכרוכים בכך.
לבסוף, לאחר לידת הילד, אבקש לבחון את מאפייני ההורות, מנקודת מבטו של האב בהיבט הפיזי, והמנטלי, סוג הקשר עם הילד, החששות לגבי החסינות הפיזית לכשהילד יגדל, ההזדקנות והזדקקות לילד בזקנה, בעודו צעיר, ההתמודדות הכלכלית עם ההכנסות המצטמצמות בפנסיה, כשהילד עדיין אינו עצמאי , הביקורת החברתית כמו גם קבלת הסביבה.
