נושא העבודה: השוואה בין מערכות פנסיות ממלכתיות לפרטיות במדינות שונות.
שאלת המחקר:
מה היא התערובת האופטימלי לתכנון פנסיוני?
הרציונל – (הסבר קצר, במלים שלך, לגבי שאלת והשערות המחקר)
מדיניות הרווחה עבור קבוצות חברתיות חלשות התגברה לאחר מלחמת העולם השנייה בשל מספר נסיבות. ראשית, הדרישה המוסרית להימנע ממצבים שהפיתוח הכלכלי, מהיר ומאוזן ככל שיהיה, לא יכול למנוע. שנית, בשל הצורך הפוליטי להתמודד עם המשיכה שעוררו המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, שמטרתם לכאורה הייתה השגת חברה חסרת מעמדות אשר מכסה באופן מלא את הצרכים החומריים של תושביה. על רקע זה החלו מדינות המערב להעניק תכוניות פנסיה תקציביות מסוגי "קרנות זכויות" (Define Benefit). הראשון שפעל כך היה אוטו פון ביסמארק, ראש ממשלת פרוסיה (גרמניה של ימינו) כדי לעצור את הגל הסוציאליזם שהתפשט באירופה בימים ההם. בשנת 1889 אימץ תכנית פנסיה לעובדים וקבע את גיל הפרישה ב-65 הנהוג עד היום בהרבה מדינות. בעשורים האחרונים, מספר גורמים דרדרו את הבסיס הכלכלי שעליו התבססה מדינת הרווחה בכלל ובתחום הפנסיה בפרט. הנחות המודל של פנסיה תקציבית כגון צמיחה הגבוהה, אינפלציה נמוכה ותעסוקה מלאה החל להשתנות בשנות השבעים לאחר משבר האנרגיה. שיעורי אבטלה גבוהים, ההזדקנות ההדרגתית של האוכלוסייה, שינוי הרכב האוכלוסייה העובדת וניצול לרעה של תקציבי פנסיה בידי הממשלות יצרו גירעונות בקופות הפנסיה וגרמו למשברים בתחום.
המדינה הראשונה שביצעה רפורמה מקיפה בתחום זה הייתה צ'ילה (1981) כאשר הפריטה את ניהול הפנסיה ושינתה גם את השיטה הנהוגה מקרנות זכויות לשיטה של "קרנות צבירה" (Define Contribution).
