מאייר ועמיתיו מתארים במאמרם שלושה סוגים של מודלים המנסים להסביר ולהגדיר את המושג אינטליגנציה רגשית: מודלים של יכולת, מודלים של תכונה ומודלים מעורבים.
מודלים של יכולת – רואים באינטליגנציה הרגשית יכולת קוגניטיבית ומתמקדים בכישרון עיבוד הידע הרגשי. הנחות היסוד של המודלים הם: (א) קיים גורם אינטליגנציה קוגניטיבי שמשפר את היכולת הרגשית והאדפטיבית של האדם; (ב) קיימים קשרי גומלין והיררכיה בין היכולות; (ג) הוויסות הפנימי של מצבו הרגשי של האדם ויכולת ההשפעה על ויסות רגשות הזולת תלויים ובנויים על מיומנויות אחרות של האינטליגנציה הרגשית; (ד) אינטליגנציה רגשית מתאימה לאופרציונליזציה (החלק המעשי) והערכה (החלק התיאורטי).
מודלים של תכונה – רואים באינטליגנציה הרגשית תכונת אישיות אשר מהווה מכלול של נטיות התנהגות, תכונות ותפיסות של האדם בהקשר ליכולתו לזהות מידע רגשי, לעבד אותו, להפנים אותו ולהשתמש בו. הנחת היסוד של מודלים אלו היא כי האינטליגנציה הרגשית אינה יכולת מנטלית אלא בנויה רק על תכונות.
מודלים מעורבים – רואים באינטליגנציה הרגשית כשילוב של יכולות קוגניטיביות ותכונות אישיות. שילוב זה כולל יכולת מנטלית, היבטים של אישיות, גורמים מוטיבציוניים ונטיות רגשיות. הנחת היסוד של מודלים אלו היא כי היכולות הקוגניטיביות בעיבוד הרגשי לא ממצים את תחום האינטליגנציה הרגשית ולכן חייבים לכלול בה את התכונות והמאפיינים של האישיות.
ההבדל המרכזי ביניהם נובע מצורת המדידה של האינטליגנציה הרגשית- מודלים של יכולת מודדים אינטליגנציה רגשית במבחני ביצוע כמו במבחני אינטליגנציה כללית ואילו מודלים של תכונה מודדים אותה באמצעות שאלוני דיווח עצמי. למודלים של יכולת קיים תוקף תוכן גדול יותר, מהימנות ומבנה רחב יותר מהשאר.
