הפרדיגמה הפרשנית
הפרדיגמה הפרשנית בחקר החברה והחינוך היא פרדיגמה שהתפתחה מתוך כמה גישות שונות במדעי החברה, שצמחו כניגוד לגישה הפוזיטיביסטית. המשותף לגישות האלו הוא שהן מערערות על התפישה שלפיה אפשר להבין את החברה מנקודת מבט אובייקטיבית וכמותנית, נקודת מבט שכאילו בוחנת את החברה כמבנה שלם, שאינו תלוי בהשקפות של האנשים שמרכיבים אותו, ושניתן לכן להבין אותה באותם כלים שאנו מבינים תופעות בעולם הטבע. הגישה הפרשנית מדגישה את יכולתם של בני האדם להבנות את היחסים בינם לבין האחרים לפי המשמעות שהם מעניקים לפעולות שלהם ושל האחרים.
הפרדיגמה הביקורתית
הפרדיגמה הביקורתית התפתחה כתגובה לפרדיגמה הקונסטרוקטיביסטית, שצמחה מתוך הפרדיגמה הפרשנית שסקרנו בסעיף הקודם (למעשה, אפשר לראות בהן פרדיגמה אחת, פרשנית-קונסטרוקטיביסטית). הפרדיגמה הקונסטרוקטיביסטית מדגישה את הצד הרלטיביסטי של ההבנה שלנו של המציאות, וטוענת שההבנות שלנו של המציאות הן תלויות תרבות. ההתרכזות היא במשמעות שכל אחד מהנחקרים מעניק למציאות, ואין מציאות בפני עצמה.
הפרדיגמה הפוסטמודרנית
בניגוד לפרדיגמות האחרות שסקרנו כאן, הפוסט-מודרניזם אינו פרדיגמה מגובשת ואחידה. גם גישות ביקורתיות או פרשניות אינן בהכרח אחידות לגמרי, ויש בהן זרמים שונים, אבל יש בהם, כפי שראינו, גם כמה עקרונות יסוד שלפחות מציבים מסגרת כללית. במקרה של הפוסט-מודרניזם, יש לגישה הזאת מקורות שונים מאד וזרמים שיש מעט מאד משותף בינהם. העיקרון העיקרי שעליו אפשר לומר שהוא משותף לגישות הפוסט-מודרניות השונות הוא הספקנות, שמופנית כלפי כל נסיון להציב תיאוריה גדולה על האדם והחברה.
