לצורך העבודה נבחרו שלושה סיפורים על סרטן השד, תוך התמקדות בסיפורה של שלי (אין מידע על שם משפחתה), אישה אשר התגלה אצלה סרטן השד בסוף שנות הארבעים לחייה, ואשר תיעדה לפרקים את חוויותיה בבלוג שמפורסם על-ידי האגודה למלחמה בסרטן. בין השורות של החוויות שבהן היא משתפת עולה תמונה של אישה חזקה ועצמאית, מחוברת מאוד למשפחתה ולמסורת, אשר חיה חיי שגרה שהיא מביטה בהם בנוסטלגיה מנקודת הזמן שבה היא כותבת, של שגרה של חולשה גופנית הדרגתית ושל בדיקות תכופות ומורטות עצבים. היא נשואה, אם לשני בנים, ועובדת בעבודה משרדית בלתי מוגדרת (היא מזכירה צוות שהייתה חלק ממנו ושמאוד אהבה את חבריו).
שני הסיפורים האחרים הם סיפוריהם של סינטיה קנטורוביץ, אם חד הורית מצפון הארץ אשר בנה היחיד היה בן 3.5 כשהתגלה אצלה הגידול, והיא השתמשה בכישוריה כדרמה-תרפיסטית כדי לתווך לו את המצב, וכן סיפורה של ענת מלמד, אשר מספרת על השינויים שאימצה בחייה בעקבות הסרטן שהתגלה אצלה, ובעיקר על גילוי אהבתה לספורט.
השד הוא אתר הסרטן הנפוץ ביותר מכל סוגי הסרטן, כשמיד אחריו סרטן הערמונית (Siegel et al. 2022). על-פי נתוני הרישום הלאומי לסרטן לשנת 2021, בשנת 2018, כ-33% מהגידולים החודרניים בקרב נשים היו בשד. הגיל החציוני של הלוקות בו הוא 63.2, והממוצע – 62.2, ואחוזי ההחלמה בארץ עומדים על כ-85% (בשקלול הנתונים עבור נשים ערביות, יהודיות ואחרות). ההחלמה מוגדרת כהישרדות לאורך תקופה של 5 שנים של מאבק במחלה.
