ניתן לומר, כי בעשורים האחרונים הטכנולוגיה הפכה להיות גורם בעל משמעות מכריעה בעולמם של כל אדם בעולם המערבי. טכנולוגיה היא, היא הגורם ששובר את המרחק בין אנשים, מבטל מושגים של זמן ודחיסות (Troup & Rose, 2012). בעשורים האחרונים, ובמיוחד בפריצה של האינטרנט המהיר בשנים האחרונות, החל לחדור לתוך התודעה התעסוקתית האפשרות להשתמש בטכנולוגיה זו ולהפוך מקצועות שונים לכאלו שניתן לבצע מהבית, וכך לבטל את הצורך לנסוע ולבזבז זמן רב בהגעה למשרדי החברה (Sullivan & Smithson, 2007).
מציאות זו יצרה תמורות רבות בחברה המערבית, אך בפן האישי, אבקש בפתיחה זו להתייחס בקצרה לתמורה המעניינת אותי בתור אישה. כאישה, גם כיום בחברה המודרנית, הבית תמיד נחשב למקומה של האישה, ובאחריותה, ובאילו הגבר היה זה שיוצא מהבית כדי לפרנס את הבית. מציאות זו השתנתה לחלוטין, אך עדיין האישה נחשבת בתור הגורם האחראי לטיפול בתחזוקת הבית ובילדים. המעבר ההדרגתי של עוד ועוד מקצועות לתוך הבית מייצר שינויים מכריעים במרחב הביתי ובדיכוטומיה המגדרית של חלוקת התפקידים המגדרית שגם היום מסרבת להישבר (קרק, 2009). לכן, עבודה זו תתמקד בנשים העובדות מן הבית ויכולתן להפריד בין בית לעבודה, והקשר המגדרי של מציאות שכזו על אותן נשים.
הקדמה
אין כלל עוררין כי העולם התעסוקתי של העבר הרחוק אינו דומה כלל לזה הנוכחי. בעבר, עובדים היו לומדים לטובת מקצוע ספציפי ומסוים מאד, מתמחים בו, ולבסוף, במרבית המקרים, גם עובדים בו לאורך כל חייהם, עד הגעתם לגיל הפרישה.
