התחדשות עירונית ותכנון המרחב העירוני הפכו בעשורים האחרונים למטרות אסטרטגיות של ערים רבות בעולם (Dillon & Fanning, 2019; Stouten, 2017). במקביל, נושאים אלו הפכו למרכזיים גם במחקר האקדמי. מושג מרכזי בו נעשה שימוש במסגרת המחקר הוא הג'נטריפיקציה. לצד היותו תופעה חשובה בהתעצבות המרחב העירוני בפני עצמה, השימוש במושג הג'נטריפיקציה מאפשר הרחבה של הדיון בכל הנוגע לתכנון והתחדשות עירונית לנושאים כמו יחסי כח, פוליטיקה של זהויות ואי שוויון חברתי הקשורים באופן הדוק לתהליכים הפיזיים המתרחשים במסגרת תופעות אלו.
השימוש במושג ג'נטריפיקציה חל בשנות ה-60 של המאה הקודמת והוא מתייחס למעבר של פרטים ממעמדות בינוניים וגבוהים אל שכונות עניות וחלשות תוך כדי שינוי ההרכב החברתי בשכונה. כתוצאה מכך מתרחשת עלייה ברמת איכות החיים בשכונה שמתבטאת בעליית מחירי הדיור, שינוי בתמהיל העסקים בשכונה ועלייה של יוקר המחייה, כמו כן דחיקתם החוצה מהשכונה של התושבים המקוריים אשר בעלי הכנסה נמוכה ומעמד חברתי נמוך יותר (מונטרסקו ופביאן, 2003; Cole, Lamarca, Connoly & Anguelovski, 2017; Dillon & Fanning, 2019 ). במהלך השנים ההגדרה של המושג השתנתה מעט וכך גם ההתייחסות אלייה, החל מתפיסה שלילית אשר הדגישה את הפגיעה באוכלוסייה מקורית של שכונות שעוברות תהליכי ג'נטרפיקציה ועד גישה אשר רואה גם היבטים חיובים ורואה את הג'נטריפיקציה כחלק הכרחי ובלתי נמנע של התחדשות עירונית ופיתוח שכונות וותיקות וחלשות. כיום התפיסה היא לא חד משמעית וישנה הבנה ומודעות למורכבות הסוגייה ושלצד היתרונות וההיבטים החיובים, יש הכרח להתייחס ולתת מענה גם להשלכות השליליות של הג'נטריפיקציה.
