בעבודה זו בחרתי לנתח את הקטע הערוך מתוך הכתבה של כץ (26/2/2017) "הנשים שבחרו לא להביא ילדים" בעזרת מספר מאמרים שנלמדו בקורס "משפחות בישראל: ניתוח רב-תרבותי" (דונת, 2010; להד ושושנה, 2012; Okun, 2017; Birenbaum-Carmeli, 2016). מטרתו של ניתוח זה הינה להציג את סוגיית האל-הורות כפי שמשתקפת בחברה הישראלית, המושפעת מצביונה הדתי הייחודי של המדינה. ניתוח זה מאפשר לבחון את הנורמות הרווחות בחברה הישראלית בעיניים ביקורתיות, באמצעות סוגיית האל-הורות: אופייה הייחודי של מדינת ישראל, בה אין הפרדה של דת ומדינה, מנתב את חשיבתם של התושבים בה לכיוון בו הבאת ילדים לעולם היא הנורמה, וכל מי שבוחר אחרת, נתפס באופן שלילי. ניתוח זה מעלה למודעות את הסיבות המובילות לחשיבה זו, את השפעתה של חשיבה זו על התנהגותם של האל-הורים ועל היחס של החברה הישראלית אליהם. זאת ועוד, לניתוח זה חשיבות ספציפית ללימודי משפחה. הניתוח מציג דגם נוסף של משפחה, שכמעט ולא נדון בתקשורת. מלבד המשפחה הגרעינית המסורתית, משפחות כגון משפחות חד מיניות, חד הוריות וקוהביטציה, למרות שאינן תואמות את הצביון הדתי של המדינה, נדונות בתקשורת באופן רחב ויש מודעות רבה אליהן. למשפחה האל-הורית כמעט ולא ניתנת במה, והיא נחשבת הקיצונית ביותר.
הכתבה מתארת את סיפורן של שתי נשים בישראל, שבחרו לא להביא ילדים לעולם. מירב, הייטקיסטית בת 50 שמרואיינת בכתבה, נשאלת על ידי הכתבת "אייך מגיבה הסביבה לבחירה שלך?". שאלה זו הייתה חייבת להישאל בכתבה שנעשית על אל-הורים בישראל.
