אני מתמודדת באופן קבוע עם ההשלכות של הקושי שלי לעמוד בזמנים, שאני או אחרים קבעו עבורי. אנשים סובלים מהקושי שלי לדייק בזמנים בכל התחומים לרבות בלימודים, בעבודה, בחיים הפרטיים, במצבים מחייבים, וגם במצבים לא מחייבים.
בעוד שזמן לתפיסתי הוא עניין נזיל, דינאמי ויחסי, אני מודעת להשפעות של תגובות האנשים לאיחורים שלי, הן עליהם והן עליי. עם השנים למדתי גם להבין מה עומד מאחורי התגובות שאני מקבלת לאיחורים שלי. זה נשמע אולי ילדותי, אך החשיבות של עמידה בזמנים מעולם לא הייתה טריוויאלית מבחינתי והייתי צריכה ללמוד את המושג של חשיבות עמידה בזמנים ולמה זה חשוב. למה זה חשוב למרצה שאגיש את העבודה בתאריך שקבענו, למה זה חשוב לחברה שאגיע בדיוק בשעה שקבענו ואם הגעתי ברבע שעה של איחור זה משמעותי, וגם את העובדה שיש הבדל בין רבע שעה לחצי שעה איחור למדתי והתחלתי ממש להפנים רק בשנות העשרים (המאוחרות שלי).
אני מכבדת את מה שחשוב לאנשים שאני באה איתם במגע, בין אם אלה חברים ובין אם אלה אנשים שהם חלק ממערכת והם מייצגים את ערכי אותה המערכת. אני גם מכבדת את דרישות המערכת שנדרשות למילוי בכדי שדברים יתנהלו באופן תקין, וגם מכירה בצרכים שלי מהמערכת- כמו הצורך להגיע בזמן לעבודה, כדי לקבל משכורת, כדי שאוכל לשלם בזמן שכר דירה כדי שיהיה לי מקום מגורים... בסופו של דבר וברמה הבסיסית ביותר, ברור לי שגם אם התפיסה שלי את הזמן שונה מתפיסתה של החברה בה אני חייה את הזמן, בחלק גדול מהמקרים אני צריכה להתאים את עצמי לתפיסה החברתית. ואני גם רוצה לעשות את זה, אבל נדיר מאוד שאני מצליחה.
