מבחינה אידיאלית-חברתית, הפוליטיקה צריכה להיות נפרדת מן הספורט, שכן הספורט נתפס כפעילות המנותקת מהיומיום. אולם מהפרספקטיבה המחקרית-סוציולוגית, מתגלה כי שלטונות נוטים לקדם מטרות ואינטרסים משלהם דרך השקעת משאבים בספורט הייצוגי (גלילי, בן-פורת ולידור ,2009, עמ' 282). במטלה זו אבקש לדון בשימוש של גורמי שלטון בספורט תוך השוואה בין ארבע ארצות שונות: זיו זילנד, אפריקה, הונגריה וסין.
הונגריה היא דוגמא למצב בו מפלגות לאומניות מנצלות את הספורט לצרכיהן הפופוליסטיים. הממשלה הימנית הגדילה בעשור האחרון מעורבות בכדורגל דרך בניית איצטדיונים, השקעה בהכשרה ואימונים, וסבסוד אימון בכדורגל של נערים ממוצא הונגרי אשר בפזורות. זאת, לשם חיזוק מוניטין ראש הממשלה, טיפוח לאומניות החזרת עטרה ליושנה (שחזור הצלחת הונגריה בכדורגל בשנות החמישים) (Molnar & Whigham, 2021, עמ' 134-144). דומה מקרה זה לסין. שם, הממשלה הקומוניסטית בסין משתמשת בספורט לשם ניסיון למצב עצמה כמעצמת כדורגל בעולם ועיצוב תודעה של אזרחות משותפת בעם. לכן, נקטה בהשקעה מכוונת ומאורגנת בפיתוח הכדורגל הסיני (Sullivan, Chadwick & Gow, 2019, עמ' 494-497). מקרים אלו ממחישים את הנטייה במדינות מסוימות אל השימוש בכדורגל ככלי לחיזוק לאומיות אתנית, לטיוב מוניטין השליט ולחידוש יוקרת המדינה בעולם לשם טיפוח הזהות הלאומית (גלילי ואחרים, 2009, עמ' 290-291).
