שילובן של נשים בספורט הוא תהליך שינוי חברתי שהתרחש במהלך המאה ה-20. הדרת הנשים מתחומי ספורט שונים זכתה לאורך השנים להתייחסויות בתיאוריות פמיניסטיות שונות. מקובל לראות שלוש תאוריות פמיניסטיות מרכזיות המתייחסות לכך – פמיניזם ליברלי, פמיניזם מרקסיסטי ופמיניזם הגמוני (בן-פורת, 2009).
על-פי תאוריית "הפמיניזם ההגמוני" בה אתמקד בעבודה זאת, קיים מעמד "הגמוני" (גברים) ומעמד נחות ונשלט (נשים). הספורט מהווה למעשה אמצעי לשימור העליונות וההגמוניה הגברית. הדבר מתבטא הן בכך שנשים מודרות מתחומי ספורט מסוימים והן בכך שבספורט באה לידי ביטוי עליונותם הפיזית של הגברים מפני שהם מחזיקים ביכולות גבוהות יותר כתוצאה מההבדלים הביולוגיים בין המינים (בן-פורת, 2009).
בשנים האחרונות ניתן לראות תופעה של טשטוש ההבדלים המגדריים בין נשים לגברים בספורט, כאשר נשים רבות משתלבות בענפי ספורט "גבריים" כגון אגרוף, אומנויות לחימה, הרמת משקולות, קרוספיט ועוד. תחומי ספורט אלה כוללים אלמנטים של פגיעה פיזית ביריב וספיגה מנגד או של הרמת משקלים כבדים וכתוצאה מכך פיתוח שרירים (הרצוג ולב, 2015).
העבודה כוללת:
מבוא
סקירת ספרות
דיון בשאלת המחקר
סיכום ומסקנות
רשימת מקורות
