בשנים האחרונות, תופעת ה"ערים החכמות" תופסת תאוצה, וערים רבות בעולם המערבי מאמצות טכנולוגיות שונות במטרה לנהל את העיר ביעילות ולחסוך במשאבים. טרם ישנה הגדרה אחידה או מאפיינים הכרחיים לעיר כזו, אך נראה כי הרעיון שעומד מאחורי הפרויקטים הוא ניהול העיר באמצעים טכנולוגיים וחיזוק הקשר בין התושבים וצרכיהם לבין הרשות העירונית. בעבודה זו, אציג את העיר "בני ברק", אדון במאפייניה הייחודיים הטומנים בחובם אתגרים שונים ובאופן בו העיר משתלבת במרוץ המוניציפלי אל עבר ההתפתחות הטכנולוגית.
אתר האינטרנט של עריית בני ברק ממקם אותה כעשירית בגודלה בערי הארץ. העיר מונה כ187,000 תושבים (למ"ס, 2014), מתוכם כ50% הם צעירים; מספר הנפשות הממוצע למשפחה הוא הגבוה ביותר בארץ. כבר מעיון באתר האינטרנט של העיריה ניתן להבחין בצביונה של העיר כעיר חרדית: "קול התורה בוקע ועולה מכל שכונותיה וקצוותיה יומם וליל." כמו כן, חזונה של העיר מתחיל בהצהרה כי זו מבצרת עצמה כמרכז עולמי לתורה וחסד, חינוך וחסידות (http://www.bnei-brak.muni.il). כך, מלבד מתן שירותי תברואה, בריאות, חינוך ואספקת אמצעי קיום במרחב העירוני, ישנה חשיבות רבה גם לשימור אופייה החרדי.
ההערכה הראשונית (זיו, 2016) של העיר בני ברק מציגה עיר שנתפסת כענייה ונחשלת, ואם לשפוט לפי מפתח הדירוג הסוציו-אקונומי של הלמ"ס- היא אכן כזו. העיר שייכת לאשכול הסוציו-אקונומי מספר 3, הנמוך ביותר בערי הארץ, ונראה כי דירוג זה אינו צפוי להשתנות שכן הוא משתקלל לפי מדדים כמו הכנסה מוכרת, שטח דיור, מספר מכוניות לנפש, זכאות לבגרות, מספר חדרים בדירה לעומת מספר הנפשות במשפחה ונוספים. בזכות כך, מרוויחה בני ברק מהשקעה ממשלתית גבוהה לנפש, זאת על אף שתקציביה מאוזנים ופרויקטים עתידיים רבים צפויים להיות מניבי תשואות רבות.
